אחת ההוראות היא איסור מאכלות אסורות - התורה מצווה על אותם מאכלים מותרים לאכילה - רק בהמות המעלות גרה ומפריסות פרסה. ולאחר ההוראה הברורה כל כך, התורה מדגישה שהגמל, השפן, הארנבת והחזיר אסורים למאכל.
לכל אחד חסר מאפיין אחד של כשרות שמגדיר אותו כאסור למאכל, חלקם אינו מעלה גרה וחלקם אינו מפריס פרסה.
מדוע התורה מייחדת את בעלי החיים הללו? הרי אם הם או אינם מפריסי פרסה או מעלי גרה אז הם אינם מותרים?!למאמר המלא
http://www.hadashoffman.com/%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%A2-%D7%96.html
שבמערכת זוגית, ובכלל בכל מערכת בין אישית, ישנו חשש שהיחסים יושתתו על רושם - עד כמה כובשים את לב הזולת, עד כמה יוצרים רושם.
כאשר יחסים מושתתים על רושם, היחסים הם מותנים: ''אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה''.
אך ככל שיחסים מושתתים על כנות, אמת, התאמה בין הפנים לחוץ, אז היחסים הם יחסים של אמת - זו אהבה שאינה תלויה בדבר.
במצב כזה יש התאמה בין הכוונה של העושה, לרצון שלמענו עושים לרצון הזולת.
קדושה במערכת הזוגית היא כאשר ישנה התאמה בין הכוונה למעשה, כאשר אין הצגה ואין עשיית רושם.
אני מציע לכל זוג לבחון האם ישנם דפוסים שהם ביטוי לרושם ואינם מבטאים כוונה כנה?
האם ישנם מצבים שהכוונה אינה מדויקת?
אם זוג התוודע למצבים כאלו יש לו כר נרחב לעבודה זוגית בימי ספירת העומר, כך יוכל לזקק את המרחב הזוגי ולהביא את המרחב הזוגי למצב של בטחון זוגי שכל אחד יכול להתנהג בהתאמה בין הכוונה לבין המעשה.
הכרחי שכל אחד יבדוק מהו הרצון המדויק של בן זוגו ולא יסתמך רק על התחושה והכוונה שלו.
בהצלחה
למאמר המלא
http://www.hadashoffman.com/%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%A2-%D7%96.html
הדס הופמן
ייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי
תורני
052-6606036