גירסת הדפסה       אשכול קודם  אשכול הבא
קבוצות דיון פורום אברכים נושא #66469 מנהל    סגן המנהל    מפקח   צל"ש  
אשכול מספר 66469
הדס הופמן
חבר מתאריך 11.1.15
43 הודעות
יום ששי כ''ה בניסן תשע''ז    11:11   21.04.17   
לחץ לשליחת EMail למשתמש לחץ לשליחת הודעה פרטית למשתמש לחץ להצגת פרופיל המשתמשלחץ להוספת משתמש זה לרשימת החברים שלך עבור לצ'אט  
  ייעוץ זוגי ומשפחתי תורני לדתיים המבוסס על תורתינו הקדושה (מתעדכן בעז''ה)  
 
   שלום רב,
בכל שבוע בעז''ה אכתוב מאמר העוסק בזוגיות וחיי משפחה, והקשר לפרשת השבוע ולמקורות.
המאמרים הם לטובת הציבור הדתי ומבוססים על ערכים תורניים וצנועים למשפחה יהודית, מהם יהיה ניתן ללמוד וליישם.
הרב הדס אלכסנדר הופמן

הדס הופמן
ייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי
תורני
052-6606036


              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה       |   0   |


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  כיצד להפוך את נגע הצרעת לענג?! ייעוץ זוגי מפרשות תזריע מצורע הדס הופמן 25.04.17 18:11 1
  האם הזולת הוא הרכוש שלי? אם כן, אזי אפשר לעשות ככל העולה על רוחי?! הדס הופמן 04.05.17 20:45 2
  הקדוש ברוך הוא ''מזמין'' את עם ישראל ל''פגישה'' ברגל, להראות לפני ה' בבית המקדש הדס הופמן 10.05.17 20:29 3
  מה עושים כשיש מתחים על בסיס רכוש וכסף? נלמד מפרשת בהר הדס הופמן 16.05.17 22:21 4
     הזוגיות ככרו היתוך?! המסע לארץ המובטחת - מבט זוגי לפרשת במדבר קוראים תורה 25.05.17 18:48 5
         מה לרות המואביה ולייחסינו הזוגיים? נאמנות?! הדס הופמן 29.05.17 20:05 6

לובי  לפורומים  אשכול קודם  אשכול הבא
הדס הופמן
חבר מתאריך 11.1.15
43 הודעות
יום שלישי כ''ט בניסן תשע''ז    18:11   25.04.17   
לחץ לשליחת EMail למשתמש לחץ לשליחת הודעה פרטית למשתמש לחץ להצגת פרופיל המשתמשלחץ להוספת משתמש זה לרשימת החברים שלך עבור לצ'אט  
  1. כיצד להפוך את נגע הצרעת לענג?! ייעוץ זוגי מפרשות תזריע מצורע  
    בתגובה להודעה מספר 0
 
   מבט זוגי ומשפחתי לפרשות תזריע מצורע.
פרשות תזריע מצורע עוסקות בשני נושאים שיש בהם מהמרתק ומהמסתורי גם יחד.
הנושא הראשון הוא ספירת הימים שלאחר לידתה של אישה, בכדי שתוכל להקריב קרבנות עולה וחטאת לאחר לידתה.
אחת הבעיות שהופכות יותר ויותר שכיחות היא תופעת הדיכאון שלאחר לידה.
הרפואה המודרנית אינה יודעת בבירור מדוע נשים מסוימות יחלו ואחרות לא, יש לכך הרבה גורמים אפשריים.
אך גורם אחד שמשפיע ביותר הוא הצפה רגשית וקושי בעיקול הפנמת משמעות הלידה.
לעניות דעתי הפרשה שלנו מתייחסת לעניין זה ביתר שאת.
הנושא השני הוא סוגיית הנגעים: נגעי צרעת, צרעת האדם, צרעת הבית, צרעת הכלים וצרעת הבגד.
כל אחד מהנושאים הוא מסתורי ולא מובן, לא מובן מדוע יש להביא קרבנות חטאת ועולה לאחר לידה.
חכמינו נדרשו להסביר, במה חטאה אישה בכך שילדה ובכלל מדוע חשוב לספור דווקא מספר ימים מסוים.
מה משנה איכות הקרבן? או מספר ימים כזה או אחר.
לגבי סוגיית נגעים הכל מופלא בעיניי.
הנגעים אינם מחלה כמו כל מחלה רפואית שהרי ההתרפאות נחשבת להיטהרות, היא נעשית על ידי כהן ולא על ידי רופא (עסקנו בזה בהרחבה בשנה שעברה). לא בכדי פרשות אלו תמיד נקראות בימי ספירת העומר, ימי תיקון המידות.
הזכרנו בעבר את אמירתו של האדמו''ר האחרון של חסידות חב''ד – ''ללכת עם הזמן''. כלומר, הפרשות קשורות מהותית למועד בו הן נקראות, פרשות אלו טומנות בחובן הדרכה לתיקון המידות.
לידה היא אירוע מהותי ומשמעותי המשנה את המציאות מן הקצה אל הקצה, הלידה משנה לא רק את מציאות החיים של האישה, אלא גם את מציאות החיים הזוגיים והמשפחתיים - החיים משנים את פניהם.
אם לפני הלידה החיים היו של זוג, אז כעת הם הפכו למשפחה. אם לפני הלידה מקומו של כל אחד היה ברור וידוע, הרי שכרגע מקומו של כל אחד במארג המשפחתי משתנה.
השינוי תלוי ברך הנולד, כביכול השליטה יוצאת מידי האמא ועוברת לתינוק.
מכלול החוויה לא פשוטה. העניין נהיה מורכב עוד יותר כאשר מייד לאחר הלידה אין זמן להפנים את השינוי כי התינוק חייב טיפול והתייחסות.
התורה מכוונת את האישה לספור מספר ימים ללידה ובסוף הספירה להקריב קרבן עולה וקרבן חטאת. הספירה יוצרת נקודת ייחוס של האישה לאירוע שעברה.
דרך ספירתה של האישה הבעל מפנים גם כן את משמעות השינוי. הזוג יכול להפנים את גודל הנס שהתרחש - מזוג הם הפכו להורים. שינוי המיקום המשפחתי יכול כעת להיתפס כהתעלות ולא רק כשינוי מגביל. הפנמה זו מאפשרת הכלה והודיה גדולה לה' על השליחות החדשה. מאידך הקרבת קרבן חטאת - על מחשבות קטנות והיסח הדעת שהיו לולי תהליך הפנמה זה.
הנושא השני המופיע בפרשה הוא ''פרשת הנגעים'', בספר ''שפת אמת'' לאדמו''ר מגור הרב יהודא אריה ליב מגור, הוא מאיר הארה מאוד מעניינת – ''נגע בהיפוך אותיות הוא ענג'', איך הופכים נגע לעונג?
התבוננות בעניין הנגעים מבליטה את מקומו המרכזי של הכהן. הכהן לא רק מחליט מתי האדם ''התרפא'' מהנגע, הוא גם זה שמחליט מתי האדם נגוע.
מדוע הכהן צריך להיות ''האדם הרע''? הרי כל עניינו הוא להביא שלום וטוב - אהרון אוהב שלום ורודף שלום?
מסביר בעל ה''שפת אמת'', שלפעמים דווקא העובדה שאדם מודע לכך שהוא ''נפל'' מאפשרת לו להתחיל מסע חזרה וקימה לבריאות ולתשובה מידותית. לכן גם ההחלטה של הכהן באם אדם נגוע, גם היא טובה.
שתי רעיונות אלו יכולים ללוות זוג בכלל החיים הזוגיים, בכל מצב קיים צורך בזמן עיכול והפנמה .
לכל יום הכרח שיהיה לילה בו יש לעכל ולהתבונן על היום הקודם.
אני מציע לכל זוג מפעם לפעם לעצור ולהתבונן, לנסות לעכל ולחשוב ''מה היה לנו?''.
במידה וזוג הגיע למצב של נגע בחייו הזוגיים, התבוננות זו מאפשרת להכיל, להפנים, לחוות ולהודות על עצם החיים. להבין על מה צריך להביא קרבן עולה ולמה צריך להביא קרבן חטאת. לא לעצור רק כשיש משבר. התבוננות זו מאפשרת מסע של שינוי והתעלות, כך יוכל כל זוג להפוך נגע לעונג.
זוג המרחף מעל החיים, מפספס אותם ועלול ליפול להצפה ומתח המביאים ל''דיכאון אחר לידה''.
בהצלחה

הדס הופמן
ייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי
תורני
052-6606036


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
הדס הופמן
חבר מתאריך 11.1.15
43 הודעות
יום חמישי ח' באייר תשע''ז    20:45   04.05.17   
לחץ לשליחת EMail למשתמש לחץ לשליחת הודעה פרטית למשתמש לחץ להצגת פרופיל המשתמשלחץ להוספת משתמש זה לרשימת החברים שלך עבור לצ'אט  
  2. האם הזולת הוא הרכוש שלי? אם כן, אזי אפשר לעשות ככל העולה על רוחי?!  
    בתגובה להודעה מספר 0
 
   מבט זוגי ומשפחתי לפרשות אחרי מות קדושים

פרשות אלו מהוות לב ליבו של ספר ויקרא ועוסקות בהלכות הקדושה.
עם ישראל הוא עם קדוש, על כן ראוי לו לחיות חיים המביאים קדושה לעולם בין יתר הציוויים בפרשה, מופיעה מצווה מפתיעה ומיוחדת כאחד.
''ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת''.
מדוע איסור אכילת דם כה חמור?
האם איסור זה בגדר חוק? או שמא יש לנו אפשרות להבין מקצת העניין ולהשליך לשאר שטחי החיים.
הפרשנים הקלסיים ובתוכם רבי חיים בן עטר בפירושו ''אורח חיים'' מסביר שאיסור אכילת דם בא על מנת להבדיל את האדם מהבהמה. כלומר, כשאדם אוכל מאכל כלשהו, הוא בעצם מקבל אל תוכו את תמצית הדבר שהוא אוכל.
''הדם הוא הנפש'', זהו הרכיב הבסיסי של הבהמה, לכן על מנת שאדם לא יהפוך ל''בהמה'' בדמות אדם - בעל תכונות בהמיות, אזי נאסר עליו לאכול את הדם.
התבוננות מעמיקה בדברי ה''אורח חיים'' הביאה אותי למחשבה הבאה: האדם הוא היצור המשוכלל ביותר ביקום, האדם הוא בעל יצר רכושנות שאינה יודעת גבול, יש לאדם רצון להגיע כמה שיותר רחוק.
ה' ברך את האדם שירדה וישלוט במציאות, יש בידי האדם האפשרות לרדות ולהעלות את המציאות ולהפיץ את אדנותו של ה' בורא העולם או להיפך, להעלות את קרנו שלו.
בשליטה המבוססת על רכושנות, כדברי הנביא ביחס לפרעה, ''לי יאורי ואני עשיתיני'' - כשאדם אוכל את הדם, (הוא הנפש) האדם עלול ליפול למציאות של רכושנות.
''הכל שלי, לא רק הבשר המזין את גופי בלבד אלא אף הנפש'' - מחשבה זו מסוכנת מעין כמוה.
הצורר הנאצי - אותו רוצח נפשע, היה בעל אידיאולוגיה ובה חשב שהעולם שייך לו - הוא בעל העולם. ומתוך כך הוא חשב שהוא יכול לעשות ''סדר חדש'' ולכלות את עם ישראל.
ברוך השם, הקב''ה מצילנו בכל דור - מזימתו לא הצליחה, התרחש נס עם ישראל זכה להקים בית ולכנס את נידחי עמו.
במקרה זה אנו עומדים בפני אותה שאלה: ''האם אנחנו רואים את עצמנו כבעלים של כל דבר או שמא, זהו פיקדון הניתן לנו, לגלות חיי קדושה?''
גם בחיים הזוגיים השאלה הזו צפה ועולה.
האם הזולת, בן הזוג שלי, הוא הנכס שלי?
הרכוש שלי?
אם כן, אזי אפשר לעשות ככל העולה על רוחי - אין ענווה, רכות, הקשבה או הכלה – כשלמעשה אלו כל המידות ההכרחיות לבניית קשר בריא, קשר של קדושה.
אך מאידך אם המפגש עם בן הזוג הוא נס - הקשר הזוגי הוא פיקדון המצריך שמירה וטיפוח, לקשר יש אפשרות להיות קשר שיש בו קדושה.
גם בהקשר ההורי הרעיון הזה הוא נוכח מאוד, אפשר להתייחס לילד כאל ''ילד שלי'', כסוג של רכוש במצב זה הורה לא ייתן לילד לגדול ולהוציא את מלוא כוחותיו אל הפועל ולממש את עצמיותו הייחודית.
אך אם ילד הוא מתנה אלוקית, פיקדון הניתן להורה בכדי לתת לו לגדול כפי שורש נשמתו הייחודית של הילד, אז יש סיכוי שעם הרבה ענווה, ההורה יוכל לשמור על הפיקדון שקיבל ולתת לו לפרוח.
איסור אכילת דם הבהמה בא לחנך את האדם לא לראות את עצמו כבעל העולם, העולם אינו הרכוש של האדם אלא האדם הוא שומר פיקדון.
יהי רצון שנדע איך להיות שומרי פיקדון , שנוכל לראות את גודל הנס של כל אחד ואחד בתחומו הפרטי ובתחום הכללי ולהודות על הניסים הללו.
לא ליפול לטעות המביאה לגאווה, ''הכל שלי'' כשבפועל אין לנו כלום.
בהצלחה ושבת שלום

הדס הופמן
ייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי
תורני
052-6606036


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
הדס הופמן
חבר מתאריך 11.1.15
43 הודעות
יום רביעי י''ד באייר תשע''ז    20:29   10.05.17   
לחץ לשליחת EMail למשתמש לחץ לשליחת הודעה פרטית למשתמש לחץ להצגת פרופיל המשתמשלחץ להוספת משתמש זה לרשימת החברים שלך עבור לצ'אט  
  3. הקדוש ברוך הוא ''מזמין'' את עם ישראל ל''פגישה'' ברגל, להראות לפני ה' בבית המקדש  
    בתגובה להודעה מספר 0
 
  
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אותה חווה אחד משכני בחול המועד פסח האחרון.
מקובל שחול המועד נחגג בישראל ביציאה לטבע וב''סעודות המלך שלמה'' בשעתו בחיק הטבע והחברים.
שכני סיפר לי שחג הפסח החל ''להתקרב'' ילדיו התחילו לשאול, ''אבא מה נעשה בחול המועד?'' ''נזרום'' הייתה התשובה.
הגיעו ימי חול המועד והשכן ומשפחתו נשארו בביתם מפני שכל שאר חבריהם כבר תכננו תכניות משלהם שמן הסתם לא כללו אותם. כמובן שמצב הרוח והאווירה היו ירודים מאוד.

פרשת השבוע, פרשת אמור מתייחסת למציאות זו, בפרשת אמור מרוכזים כל המועדות המופיעים בלוח השנה העברי.
המושג ''מועד'' ע''פ מספר פרשנים נעוץ בשורש המושג ''התוועדות''-פגישה.
הקדוש ברוך הוא ''מזמין'' את עם ישראל ל''פגישה'' ברגל, להראות לפני ה' בבית המקדש.
כמו בכל פגישה בין בני אדם, הפגישה עם ה' דורשת תכנון, ציפייה, התכוננות והתכוונות.
לפגישות הללו ישנם זמנים ידועים מראש.
הדוגמא היפה לרעיון זה היא חג השבועות, חג השבועות נקרא כך על שם הימים והשבועות שסופרים מפסח עד לחג השבועות.
לחג השבועות אין תאריך, הוא נקבע ע''פ ספירת הימים מחג הפסח.
הספירה יוצרת ציפייה והתכווננות מתאימה לחג ''מתן תורה''.
יבוא השואל וישאל מדוע לא ''נזרום''? מדוע לא נחגוג חג כשמתאים לנו? מדוע הקיבעון הזה?
התורה מלמדת אותנו שדווקא כאשר ישנה בהירות, ישנה מגמה ברורה אליה שואפים אז אפשר להתכונן כראוי.
ההכנה מאפשרת חוויה מלאה לכשיגיע המועד, כשתגיע הפגישה.
יתרה מכך ישנה אפשרות לבדוק ולשפר את החוויה מפעם לפעם. כאשר ישנה מסגרת ידועה מראש, ישנה תחושה של בטחון.
הציפייה משחררת מהפחד שמא נהיה תקועים במועד הקודם.
ישנם בלוח השנה מועדים שונים הן הקשורים לאירוע מסוים כגון פסח או כאלו בעלי זיקה לעונה מסוימת, כגון חג הסוכות, חג הקציר.
העובדה שהמועדים בנויים כך מאפשרת לאדם להיפתח למה שמתרחש כאן ועכשיו בד בבד עם התכנון והציפייה.
ההתבוננות כזו היא חלק בלתי נפרד מהתנהלות בריאה, הן זוגית והן משפחתית.
ככל שיהיו ''מועדים'' בזוגיות, עוגנים שאליהם אפשר לצפות ולייחל מתוך התכוננות, המערכת תקבל יציבות, לדוגמא יום הולדת - זהו יום משמעותי ביותר, יום בו אפשר ''להיפגש''. אין הכוונה שזהו יום המועד לפורענות כי חתן או כלת יום ההולדת מצפים למשהו בלתי מוגדר. אך כשזה לא מופיע ישנה תחושה של אכזבה וכעס. אלו רגעי זמן שאפשר וצריך לבנות להם מסגרת משותפת מתוך שיחה.
מהן הציפיות ליום כזה?
אסור שבירור כזה יוביל לזלזול אלא להקשבה מהן המחשבות של כל אחד, ברור שמחשבות אלו תהיינה שונות בין בני זוג. ממילא זוהי הזדמנות לפרגון רב וכבוד הדדי ולשונות בין בני הזוג, צריך לתכנן ולבנות מסורת הן ברמה הזוגית והן ברמה המשפחתית. ככל שנתכנן וניצוק תוכן לימים אלו אזי תיווצר קרבה בין בני הזוג, אז גם נפתחות ציפיות ומתבררות ''מדוע ציפייה מסוימת חשובה כל כך? וכך הלאה...
''הזרימה'' בחיים חשובה מאוד אך היא מצריכה איזון. יש צורך בעוגנים יציבים בתוך תמהיל ה''זרימה'' בחיים.
הצעתי לשכן שלי לעשות ישיבה משפחתית בכדי לבנות מסגרת לימי ייחודיים, חגים ומועדים, לשמוע מהן הציפיות של בני המשפחה וכמובן לא לעשות זאת בדקה האחרונה
בהצלחה

הדס הופמן
ייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי
תורני
052-6606036


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
הדס הופמן
חבר מתאריך 11.1.15
43 הודעות
יום שלישי כ' באייר תשע''ז    22:21   16.05.17   
לחץ לשליחת EMail למשתמש לחץ לשליחת הודעה פרטית למשתמש לחץ להצגת פרופיל המשתמשלחץ להוספת משתמש זה לרשימת החברים שלך עבור לצ'אט  
  4. מה עושים כשיש מתחים על בסיס רכוש וכסף? נלמד מפרשת בהר  
    בתגובה להודעה מספר 0
 
   מבט זוגי ומשפחתי לפרשת בהר תשע''ז
אחד הנושאים הנפיצים ביותר במערכת הזוגית הוא נושא הכסף - האם אחד מבני הזוג בזבזן יתר על המידה?
האם בני הזוג נושאים בנטל הכלכלי במשותף או שמא אחד מבני הזוג נושא בנטל יותר מחברו?
נושאים אלו יוצרים מתחים וקונפליקטים רבים. המתחים הללו מביאים זוגות לסוגים שונים של ''פתרונות'' כגון, הפרדת חשבונות בנק בין בני הזוג או הפרשה של תקציב תקופתי למי מבני הזוג וכך הלאה.
ומן הסתם מתעוררת השאלה: ''מהו היחס הנכון לסוגית הכסף?''
איך להתנהל בעולם בו לכסף יש מקום וחשיבות מבלי להחליש את הקשר הזוגי ולהפך להעצים אותו?
פרשת בהר עוסקת במצוות השמיטה והיובל וכל היחס לרכוש בעם ישראל.
על הפסוק כב'/יד': ''וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו'' מעיר מדרש תנחומא שהפסוק אצלנו מתבאר על ידי הפסוק בספר משלי ''נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו''.
המדרש מבאר שהפרשה שלנו למעשה מתייחסת לאדם אשר בשנת השמיטה מוכר את הפרות שלו, אדם זה מוכר פרות שבעצם שייכות לכולם (בשנת שמיטה הגידולים הם אינם שייכים לאדם פרטי - הכל הוא הפקר לכולם).
אותו האדם כתוצאה מצרות עין, מנכס אותן לעצמו ומוכר את הפרות.
אם הוא חוזר בתשובה מוטב.
אך אם לא, סופו - מוכר את שדהו (הנושא הבא בפרשה).
אם גם אז לא חזר בו, סופו מוכר את ביתו.
אם עדין לא חוזר בו, מחזר אחר הפתחים ומבקש צדקה.
אם גם אז לא חזר בו, סופו של דבר נמכר לעבד אפילו לגוים ועם ישראל עלולים לקבל עונש של גלות.
למעשה, המדרש מכוון אותנו למבט נכון ביחס לממון - ממון, כסף הוא אמצעי ולא מטרה.
לעם ישראל ישנו רגע וזמן בו כל הרכוש הופך להיות כללי לא פרטי., הרכוש חוזר לבעלים האמתיים, הקדוש ברוך הוא, זאת על מנת שהאדם ידע שקיומו תלוי בהשגחת ה' ולא רק בהשתדלותו הפרטית.
אך בעולם כל כך חומרני, כאשר מעמדו של הפרט נמדד לא פעם ביחס לרכושו זהו מבחן לא קל ואפילו קשה.
ההכוונה של הפרשה נוגעת מאוד גם לחיים הזוגיים.
ברור שחלק מהליך בניית הזוגיות הוא קיום משק בית על כל המשתמע מכך, אך כאן ישנו אתגר גדול: האם בני זוג יכולים לעבוד כשותפים או שמא יש היררכיה מי הוא ''יותר''.
כדי לשמר את השותפות חייבים לברר מהו היחס לרכוש ולכסף, אם הכסף הוא אמצעי בלבד והזוגיות, השותפות היא העיקר אז מובן וברור שאסור להפר את האיזון המיוחד ביחס לממון בשום דרך. אסור ליצור הפרדה מלאכותית על ידי חשבונות נפרדים. אסור ליצור בשום אופן מצב בו אחד מבני הזוג מרגיש נחות ביחס לחברו בגלל נושא הממון.
הקונפליקטים המתעוררים לעיתים כשנדרש להוציא/לרכוש בכסף דבר מה – קונפליקטים אלו אמורים להיות הזדמנות זוגית נפלאה.
עיתים כאלו הם הזדמנות נפלאה לדון מהו סדר העדיפות המשות, דיון כזה מוליד באופן טבעי הבדלים ביחס למה חשוב יותר ומה פחות. לעולם לא יהיה האחד תמיד צודק ואילו השני טועה.
זוהי הזדמנות לברר ולזקק את הכבוד ההדדי שבני זוג רוחשים האחד כלפי השני, דבר שלעיתים נשכח.
''כשמגיעים'' לאותו מקום זוגי, יש הכרח לכבד האחד את המאמץ של הזולת.
לא לבחון האחד את השני רק לאור ''החור בגרוש'', אלא להוקיר האחד את השני בראיה כוללת.
לסיכום,
הפרשה מעמידה בפני כל זוג את האתגר איך לרומם את הזוגיות מתוך התמודדות עם נושא הרכוש ולא ההפך.
ישנה אימרה יפה המיוחסת לרבי נחמן מברסלב זצ''ל, ''כסף בא מלשון כיסופי, כיסופים למי שידו תמיד פתוחה להשביע כל חי''.
בהצלחה

הדס הופמן
ייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי
תורני
052-6606036


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
קוראים תורה
חבר מתאריך 4.9.12
123 הודעות
יום חמישי כ''ט באייר תשע''ז    18:48   25.05.17   
לחץ לשליחת EMail למשתמש לחץ לשליחת הודעה פרטית למשתמש לחץ להצגת פרופיל המשתמשלחץ להוספת משתמש זה לרשימת החברים שלך עבור לצ'אט  
  5. הזוגיות ככרו היתוך?! המסע לארץ המובטחת - מבט זוגי לפרשת במדבר  
    בתגובה להודעה מספר 4
 
מבט זוגי ומשפחתי לפרשת במדבר
אנו נמצאים בפתחו של ספר חדש, חומש, ספר הדרך - המסע לארץ ישראל.
לא מדובר רק במסע גיאוגרפי, אלא מדובר גם במסע לגיבוש הזהות של עם ישראל כאומה ייחודית.
בהקשר זה יש בפרשה מתח מסוים, מתח הנכון בהיבט הלאומי אך גם בהיבט הזוגי ומשפחתי: לאחר צאת עם ישראל מארץ מצרים, מבית העבדים היינו מצפים שכל אחד מבני ישראל יהיה שווה בדרגה אחת.
במתן תורה עם ישראל היה כאיש אחד בלב אחד - ''וייחן ישראל'', אך לא, עם ישראל נחלק לשבטים. ישנם תפקידים שונים לשבטים השונים - כהונה לוויה וכל שאר שבטי ה'. גם בפרשה שלנו כל ישראל נמנים כאחד אך מאידך ''איש על דגלו באתת לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב אהל מועד יחנו''. ישנו מתח, מחד שוויון ומאידך הבדל וייחוד. האם אפשר ליישב את המתח הזה?
אני חושב שאחד התכנים העוברים כחוט השני בספר במדבר זוהי השאלה הבאה: ''האם יש יישוב למתח?''
אם יש תשובה, איך מיישבים בין ערכים שונים אלו, מהו היישוב?
אני חושב שהתבוננות בפרשה, מעלה על הנס את העובדה שכל אחד מעם ישראל בלא יוצא מן הכלל הוא בן לה' אלוקינו.
כל השבטים מסודרים באותו המרחק מסביב לאהל מועד, סביב הלב הפועם של האומה.
אך כמו שבגוף האדם ישנם איברים שונים, כך גם באומה ישנם תפקידים שונים. כל שבט וכל יחיד מגלה תוכן ותפקיד ייחודי לו. אי אפשר לוותר על אף איבר כמו על איזה מאן דהו מעם ישראל. לכל אחד יש את מקומו ודגלו.
הרב חרל''פ ,זכר צדיק לברכה, מאיר בספרו: בעת החדשה ישנה כל כך הרבה פלגנות באומה, כי ישנו חשש מכוחות שונים באומה שישכחו אותם, לכן הם נלחמים על דעתם ברעש, ולפעמים בקצף בכדי שלא ישכחו אותם.
תחושת הנראות והביטחון של כל שבט ושל כל יחיד הן הערובות לחוסנה של האומה.
לעניות דעתי, זהו המסר של הפרשה הפותחת את המסע של האומה: כשיהיה לכל אחד בטחון בתחושת ה''מקום'' שלו אז יש כוח לאומה לצאת אל ה''מסע''.
אך מנגד, אם חס ושלום מתוך מחשבה של שוויוניות מזויפת עתיד אחד או קבוצה לחוש שאין להם מקום ב''עם'' יתחילו מאבקים כוחניים.
אותו העיקרון חל גם ברמה הזוגית - הזכרנו לא פעם, הדבר החשוב בתא הזוגי ומשפחתי זהו הביטחון שכל אחד חש מתוך הכבוד שהוא זוכה לו.
כאשר זוג מתחתן, למעשה מדובר בשני אנשים זרים הבוחרים להתאחד, ישנה ציפייה ילדותית שהאיחוד הזה יהפוך את בני הזוג לתאומים סיאמים, ושיתבטל הייחוד של כל אחד מבני הזוג. לבטל את העבר השונה, את מנהגי הבית שבא איתם כל אחד וכד'.
כמובן שציפייה זו אינה נכונה, כל אחד מביא מטען של עולם ערכי ועוד הרבה מעבר...
כיום בארץ ישראל הרעיון נכון שבעתיים, ארץ שמהווה כור היתוך ובה ישנם זוגות רבים שאחד מבני הזוג בא מעדה מסוימת ורעהו מעדה אחרת.
בקום המדינה הייתה מחשבה בה ''כולם שווים'' - למחוק את הייחוד ואת ההבדלים.
הפרשה שלנו מלמדת שזו מחשבת שטות, ישנה חשיבות לייחוד של כל אחד מבני הזוג הן ברמת הייחוד האישיותי, והן ברמת המשפחה ממנה כל אחד בא וכמובן מהעדה של כל אחד.
הדרך היחידה להלך בהצלחה בין השונות של בני הזוג היא ע''י כבוד, כבוד לשוני ולייחוד. לדוגמא: אסור בשום אופן שאחד מבני הזוג יבטא בוז כלפי משפחת הזולת ועדתו. היחס הזה גורם להפרת האיזון העדין בין בני זוג. ומעבר לכך, הוא גורם לערעור הביטחון הזוגי ומעביר את היחסים הזוגיים ליחסים כוחניים.
הדרך הנכונה להתייחס למצבי שונות כאלו היא להבין מה אפשר ללמוד מהשונות. לראות כזוג וכפרטים מה לוקחים ממה שכל אחד מבני הזוג מציע ומה לא, כמובן שלא לעשות זאת ממקום שיפוטי, אלא ממקום מכבד - ''איש על דגלו באתת לבית אבותם יחנו בני ישראל''.
שבת שלום

קוראים תורה - דברי תורה על
פרשת השבוע
http://www.torahreading.org.il
/


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
הדס הופמן
חבר מתאריך 11.1.15
43 הודעות
יום שני ד' בסיון תשע''ז    20:05   29.05.17   
לחץ לשליחת EMail למשתמש לחץ לשליחת הודעה פרטית למשתמש לחץ להצגת פרופיל המשתמשלחץ להוספת משתמש זה לרשימת החברים שלך עבור לצ'אט  
  6. מה לרות המואביה ולייחסינו הזוגיים? נאמנות?!  
    בתגובה להודעה מספר 5
 
   נהוג בקהילות ישראל בערב שבת להגיד את השירה הנפלאה ''אשת חיל''.
כשהייתי נער תהיתי לביני לבין עצמי האם יש או האם יכולה יכולה להיות ''אשת חיל''?
היא כל כך מוכשרת עד כדי כך שהיא נראית כלא אנושית.
הטקסט מציב רף מאוד גבוה, לעיתים אף מתסכל לכאלו שקוראות ומבקשות לעצמן את אותן המעלות המופיעות בכתוב.
כשגדלתי מעט הבנתי שיש אחת ויחידה הקרויה ''אשת חיל'' הלא היא רות המואביה.
במאמר זה אעסוק בדמותה של רות המואביה.
במבט שטחי אפשר לחשוב שדמותה של רות היא טרגית, אלמנה הנשארת בלא ילדים, בלא רכוש, זרה בעיני אנשי בית לחם ואף זוכה לקיתונות של בוז והשפלה כשייכת למדינת אויב. בכתוב מתוארת רות כמי שמחזרת אחר הפתחים לפרנסתה ולפרנסת נעמי.
אך אם נתבונן במבט עמוק יותר נבחין בזוית נוספת של רות המסמלת את ערך הנאמנות, נאמנות לערך שמעל לתועלתיות פרטית.
אצל רות זה נקרא חסד. לכל אורך המגילה בועז רואה את החסד שיש ברות. רות עושה חסד עם נעמי, עם בועז ועם בעלה הקודם.
רות מוכנה להתחתן עם בועז על אף גילו המתקדם, על מנת להקים את שם בעלה המת.
בעומק הדברים, רות עושה חסד עם כנסת ישראל לדורות בכך שהיא מגלה באישיותה את מהות החסד.
חסד משמעו לעשות ולחיות שלא רק בשביל התועלת הפרטית של האדם.
אצל רות התופעה הזו מתחדדת כאשר מתבוננים בדמות המקבילה לה ערפה.
ערפה חוזרת לבית אימה כי היא רוצה להתחתן ולבנות את עצמה, היא עוזבת את נעמי ודואגת לעצמה.
ולעומתה, רות דבקה בנעמי, בעמה ובאלוקיה, היא אינה עושה זאת כי היא חושבת בצורה אנוכית –''מה יצא לי מהמהלך הזה'' אלא כי רות רוצה להתעלות.
שיא הנאמנות מגיע בסוף המגילה כאשר הילד שנולד לרות גדל אצל השכנות כאות לכך שהילד אכן משויך לא רק לרות ובועז, אלא גם של בעלה המת.
התבוננות במגילת רות נותנת הבנה מעמיקה במשמעותם של החסד והנאמנות.
רעיונות אלו מאירים עקרונות חשובים בהקמת בית וזוגיות.
היום מתפרסמים יותר ויותר נתונים על זוגות הנאלצים להגיע לבתי משפט העוסקים בדיני משפחה לצורך יישב סכסוכים.
אחת הסיבות לעליה בנתונים אלו היא הסבת המערכת הזוגית לתועלת הפרטית של כל אחד מבני הזוג.
השאלה ''מה אני מרוויח?'' היא השולטת.
כאשר זו השאלה הנשאלת, אזי המערכת הזוגית הופכת למערכת המבוססת על מאבקי כוח במקום להיות מערכת המבוססת על שותפות.
חג השבועות ומגילת רות מציעים יחסים המושתתים על שותפות, ערך היותר גדול ויותר חשוב מאחד מבני הזוג. מגילת רות מציעה נאמנות במקום הצלחה תועלתית.
מספר רבי אריה לוין הצדיק הירושלמי שבערב חתונתו התנה עם אשתו שלעולם יסתפקו במועט, במה שיש להם ושעל חוסר כספי לא יריבו לעולם ועד.
אלו הן דוגמאות לערכי על.
חג השבועות הוא זמן נהדר לבדוק ברמה הזוגית מהם ערכי העל שבני הזוג מרגישים נאמנים להם. עד כמה כל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא תורם להגשמת ערכים אלו. עד כמה המערכת הזוגית מלאה בחסד בין בני הזוג. ועד כמה בני הזוג מחזקים את התקשורת הזוגית ולא מתחזקים תקשורת לעומתית – זה לעומת זו..
בהצלחה
חג שמח

הדס הופמן
ייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי
תורני
052-6606036


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)







תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 

_________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
לובי  לפורומים  אשכול קודם  אשכול הבא

 

© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net