מה עשה? חיכה ליום שחצי הירח מואר, כלומר ברבע החודש שהזווית שמש-ירח-ארץ ישרה, ואילו הזווית שמש-ארץ-ירח היא משופעת, הוא חישב ברוב גאונותו את מידת השיפוע של הזווית וגילה שהיא 87 מעלות. עכשיו נשאר לו לעשות רק חשבון מתמטי פשוט שמגלה שהשמש רחוקה פי תשע עשרה מהירח (מי שלא הצליח לחשב לא נורא) וכך הוא הגיע למסקנה שהשמש רחוקה מאתנו קצת מעל שבע מיליון קילומטר.

אבל! הייתה לו טעות אחת, בכלים שעמדו לרשותו מדידת הזווית המשופעת זו באמת הצלחה, אבל הזווית המדויקת היא 89.85 מעלות. היו חסרים לו בשביל החשבון קרוב לשלש מעלות. שזה הפרש מאד קטן שעם הכלים שעמדו לרשותו לא היה ניתן לגלות.

אתם יודעים מה ההבדל בחשבון, תוספת של עוד מאה ארבעים מיליון קילומטר. כן, שלשת המעלות הקטנות האלו משנים את התמונה לגמרי, שימו לב איזו טעות סטייה כה קטנה יכולה לגרום.

בפרשת השבוע, פרשת קורח, מספרת התורה כי לאחר שיצאה אש ואכלה את מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת, באו עם ישראל בתלונה אל משה רבינו אתם המתם את עם ה', ואז החל הנגף בעם, ומתו במגפה יותר מארבעה עשר אלף איש.

ננסה לתאר לעצמינו, איך שבני ישראל עומדים ורואים שנפער חור ענק באדמה, והאדמה בולעת את קרח ואת כל מה ששייך לו תוך אבחנה מדויקת להפליא, מי צריך להיכנס לאדמה ומי לא, וכולם בורחים מהאזור מרוב פחד שהאדמה לא תבלע גם אותם, ולאחר מכן יוצאת אש ושורפת את מאתיים וחמישים איש מקריבי הקטורת, כעת עולה ומתבקשת השאלה מעצמה, איך יתכן שבני ישראל העזו לבא על משה ואהרן בתלונות? הרי כולם ראו בחוש מה קורה למי שמערער על משה ואהרן, כולם ידעו מה קרה למי שהעז לקרוא תיגר על ההנהגה בעם ישראל, וכי הם לא פחדו שהאדמה תבלע גם אותם? מה הם לא חששו אולי תצא אש ותשרוף אותם? האם יתכן שהיה להם ספקות בקשר לסמכותם של משה ואהרן?

השל"ה הקדוש עונה על השאלה הזו כך, קודם כל עלינו לדעת כי בעדת קרח היו כאן שלוש כתות. כת ראשונה היא קרח ודתן ואבירם, והם היו כת ליצנים שבאו וכפרו בכהונת אהרן ובמשה רבינו. ואותם האדמה בלעה, אותם ואת כל רכושם.

כת שנייה הייתה של מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת, הם לחמו לשם שמים, הם רצו להגיע גם לדרגות הגבוהות כמו משה רבינו הם רצו לזכות גם להנהיג את הדור, ואותם שרפה האש, כי כפירה גם שכוונתה לשם שמים היא כפירה.

הכת השלישית היא המתלוננים על משה ואהרן. הכת הזו האמינה באמונה שלמה במשה רבינו ולא היה לאנשיה שום ערעור על סמכות הנהגתו, ובכהונת אחיו אהרן הכהן, אבל הם בכל זאת הייתה להם תלונה על משה רבינו, מכיוון שאתה ידעת שהכת השנייה טעתה שהרי כוונתם הייתה לשם שמים, למה לא המתנת להם שיחזרו בתשובה, ומדוע הענשת אותם, ועל טענה זו הקב"ה קצף עליהם וניגפו במגפה, כי הם היו צריכים לדעת שמה שמשה רבינו עושה הוא על פי ציווי ה'. והקב"ה לא רצה להמתין רגע אחד כי בערעור על הכהונה וההנהגה אין להמתין.

וכדי להבין את הדברים נחזור לסיפור שפתחנו בו, ראינו טעות כה קטנה של שלוש מעלות משפיעה כל כך הרבה, והסיבה כי בגדלים ומרחקים עצומים כל סטייה קטנה היא תוצאה ענקית. רק נתאר לעצמינו אם היינו אמורים לסדר את השמש כמו שאריסטרכוס חשב אז היינו נשרפים ברגע!!! עכשיו נשים לב - אין לנו דברים כה גדולים ועמוקים כמו האמונה בבורא עולם וחובת הציות לגדולי ישראל "ככל אשר יורך". באים אנשים ורוצים לשנות ולערער על הסמכות, צריך לדעת זה לא שינוי קטן זה שינוי ענק. והבעיה הגדולה שזו מחלה מדבקת, מינות היא מושכת וגוררת אחריה כדברי רבותינו זיכרונם לברכה, לכן הקב"ה לא מחכה שיחזרו בתשובה היכן שיש כפירה והתססה נגד ההנהגה, והוא מיד מעניש. ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת.

בתקופתנו ישנה קבוצה המורדת בגדולי ישראל, יש את אלו שכופרים ממש, בגלל האינטרסים שלהם, ויש את אלו שטועים וחושבים שהם נלחמים לשם שמים, אבל יש את אלה ששואלים למה נלחמים בהם כל כך, מה יש אמנם הם טועים אבל לא צריך להוקיע אותם כל כך, המתינו להם שיחזרו בתשובה.

והתשובה לזה כמו שראינו בפרשה שכפירה גם כשטועים וגם כשעושים לשם שמים צריך להוקיעה אותה מיד. אי אפשר להמתין, ואת המסר הזה צריך להכניס לעצמינו חזק.

אמנם אנחנו לא מענישים אף אחד זה לא בידינו, אבל אנחנו צריכים להיזהר מאד לא להידבק במחלה ששמה כפירה, לא לרחם, לא לחכות שהם יחזרו בתשובה, צריך להגיד להם היבדלו מתוך העדה הרגע!!! צריך להיזהר ולשמור מרחק גדול מהמקומות שסטו קצת מהדרך, כי בסוף הסטייה היא ענקית. ושחס ושלום האדמה לא תבלע גם אותנו.