מלבי''ם במדבר פרק טז

ויקח קרח, הנה אמרו חז''ל באבות כל מחלוקת שהיא לש''ש סופה להתקיים וכל מחלוקת שאינה לש''ש אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לש''ש זו מחלוקת הלל ושמאי ואיזו היא מחלוקת שהיא שלא לש''ש זו מחלוקת קרח ועדתו, והיה ראוי לאמר זו מחלוקת קרח ומשה, כמ''ש זו מחלוקת הלל ושמאי, אולם חז''ל למדונו שמחלוקת שהיא לש''ש, כל כת משני צדדי החולקים מתאחדת בעצמה כי כלם מתכונים לתכלית אחת לש''ש, אולם מחלוקת שאינה לש''ש רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת ונגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוין תועלת עצמו ומתנגד לכונת חברו שהוא ג''כ מכוין תועלת עצמו, כענין שהי' מחלוקת גם בין קרח ועדתו, כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוין כוונה אחרת מתנגדת לזולתו.

כך אנו רואים, כי בעוד כלל הציבור חיים בשלום ושלווה. הרי אנשי הפלג שונאים זה את זה הרבה יותר מאשר שונאים הם את הגראי''ל הגרח''ק ותלמידיהם.