אמש נכנסתי לקו''פ עם אברך הנמצא בצרה ומצוקה קשה מאד

אנשי הבית המסורים בלו''נ סדרו לי זמן להגיע.

באותה העת ישב רבינו מוקף בתלמידים מישיבתו ''תורה בתפארתה'' ועסקו בסוגית של ריש נדרים המסכת הנלמדת כעת בישיבות הק'
גיצים לוהטים של ד''ת התעופפו בחדר טובי הלומדים מקשים ורבינו משיב מכל התורה כולה בתשו''ח ובחדווה לאהיב התורה על צעירי הצאן ...
בסיום השיעור רבנו הק' דיבר שרואים מהסוגיה כמה חשוב כח הדיבור אצל יהודי ... ויש לנצלו לטוב לקראת מתן תורה ...
מיירעדיג ממש...
הצצתי ונפגעתי ...תורה כנתינתה מ סיני עם כל הפרישקייט והברע'ן כשנים קדמוניות ממרומי גילו המופלג עמו''ש ... ועל זקני עמך...
יהמו רחמיך...

מיד בסיום השיעור
נכנסתי עם האברך שהחל לפרוס לרבינו את שאלתו ומצוקתו....
כאשר הוא מדלג על פרט חשוב ולא כ''כ נעים ...בסיפור
איך שרק סיים את המשפט הראשון
נזרקה רוה''ק בבית המדרש...
כאשר ראש הישיבה מסתובב אילי ואל המשב''ק המסור אשר על בית הגאון רבי אז''ש...
ואומר...''דאס דרציילט אער נישט.....''
כמעט ופרחה נשמתי איך ברגע כמימרא תפס רבינו את כל הקנייטש...
בירכו חיזקו והדריכו ומיד
אורו פניו של המסכן...

טרם לכתי אני שומע את רבינו פונה לרבי איסר

''דיא עייג'ן איז נישט אזוי אזוי...''

מחווה על הגמרא שלפניו
ושואל (אחרי שנתן כשעה שיעור בכל הסוגיה והמסתעף.. .)

''דאס איז הגמרא נדרים...?''

''ווען איז דיא צייט פון מעריב...?''...

מכניסים לקו''פ כוס מים רתוחים מהול במעט דבש (שלא יהיה ספק לברכה שמא זה לא ''לצמאו''...)

רביה''ק די לו בקב חרובין ...

וכך הוא נושא את משא הדור על גופו הצנום ...

שכמעט שאין בו גוף רק נפש...

אשרי הדור שזכה

הכותב בגיל ורעדה

זעירי דזעירי דמן חבריא

הזוכה להסתופף
בצילו של האילן הגדול
זה כמה עשיריות בשנים