אחר מיטתו של ראש ישיבת מיר ברכפלד הגאון הגדול ר' אריה פינקל, ומה היה יחסו והתבטלותו כלפי מרן ראש הישיבה ר' שמואל אוירבעך שליט''א.

אלפים ליוו את מיטתו של ראש הישיבה בהלוויה שיצא מהיכל הישיבה בברכפלד, שם השתתפו במסע הלויה גם הגאונים הגדולים ר' מאיר צבי ברגמן ור' אשר הכהן דויטש, וכן האדמו''ר מצאנז, ורבבות ליוו את המטה בירושלים בהלוויה שיצאה מהיכל ישיבת מיר בירושלים, כשבראש המלווים נראה לכל אורך מסע ההלויה, מישיבת מיר ועד הר המנוחות, מרן ראש הישיבה ר' שמואל אוירבעך שליט''א, שברוב גדלותו לא שם שום חשבונות או מחשבות אחרות לפניו, וטרח ללוות את מי שהיה גדול וענק בתורה, מתחילה ועד סוף.

באמת קשה לתמצת במספר מילים את מפעל חייו האדירים של ראש הישיבה הגאון הגדול שליט''א. שקיעותו והתמדתו בלימוד, החן והמאור פנים שנשא לכל אחד, ומעל כולם השיחות הנפלאות, החודרות והמחזקות שחייבו כל אחד.

לא לחינם ציין בנו בהספדו בלוויה כי הוא היה כאב לכל אחד ואחד. אכן, אבידה גדולה לעולם התורה והישיבות.

אנו כאן ניגע בשני סיפורים שאירעו בשנתיים וחצי האחרונות, שמוכיחים את התבטלותו של הגאון הגדול ראש הישיבה שליט''א בפני מרן ראש הישיבה ר' שמואל אוירבעך שליט''א.

לפני שנתיים וחצי, עת הלכו הציבור החרדי לבחירות לכנסת, דובר בתחילה כי ציבור בני התורה לא ישתתף בבחירות. הנימוק והסיבה הייתה ברורה. אי אפשר לסמוך על חברי הכנסת החרדיים שילחמו בצריך מלחמות, ואי אפשר להיות בטוחים שלא יתנו ידם לוויתורים ופשרות. אכן רק בסוף אחרי שליצמן הבטיח בכתב התחייבות שיעמוד על המשמר, כתב מרן ראש הישיבה שליט''א מכתב בדבר חובת ההצבעה לרשימת יהדות התורה, והשטח התעורר לתחיה. שום דבר מעבר לזה לא ביקש מרן ראש הישיבה ושום דבר מעבר לזה הוא גם היה אמור לקבל. אגב, בסופו של דבר, התברר כי הבטחות לא היו שוות כלום, ואכן חברי הכנסת החרדיים בגדו התורה ובמשה עבדו. הרימו ידם בעד חוקי גיס, נתנו ידם לפשרות, ועל חומות הדת אין מלחמות.

בשיאה של מערכת הבחירות, עוד קודם התקבלה הבטחתו של ליצמן שבעקבותיו הייתה ההוראה לחרדים לדבר ד' להצביע, דיבר הגאון ר' אריה פינקל זצ''ל בכנס בחירות בקרית ספר, שם דיבר חריף מאוד על אלו שנמנעים להצביע, והוסיף ואמר שזה כאלו שהולכים נגד הרבנים וזה כמו הממרים שחיובם סקילה, ועוד דברים חריפים מאוד. לאחר שסיים את דבריו וחזר לביתו, ניגשו כמה תלמידים ושאלו אם אפשר לפרסם את הדברים ואם באמת הרב מדבר כה חריף נגד הציבור ונגד הנהגתו של מרן ראש הישיבה ר' שמואל אוירבעך שליט''א. ואז, ויחרד חרדה גדולה עד מאוד. הגאון ר' אריה זצ''ל נחרד מאוד.

''מה פתאום'' הוא אמר. ''חלילה וחס'' הוא הדגיש. לא הייתה כוונתי בשום אופן למרן ר' שמואל וציבור בני התורה, בכלל לא ידעתי שככה הוא הורה לעת עתה, כוונתי הייתה לאנשים כמו אנשי טוב ודומיהם שעושים דין לעצמם ומזלזלים בהוראות הרבנים, סתם כך ללא סיבה.

אלא שגם אחרי שהבהיר את דבריו, לא נחה דעתו של הגאון הגדול ראש הישיבה זצ''ל. הוא חשש מאוד שיש כאלו ליצנים שיפרשו את דבריו אחרת, ויראו בהם כדברי זלזול ופגיעה במרן ראש הישיבה ר' שמואל או בציבור בני התורה. גם אחרי שנאמר לראש הישיבה זצ''ל שכשדבקים באמת ויודעים על מה נלחמים ונאבקים אין כאן מי שנפגע, אך ראש הישיבה זצ''ל לא היה רגוע ושליו כלל, שמא בכל זאת יהיו ליצני הדור משתמשים בדבריו, ולכן ביקש לעלות לירושלים לבוא ולהיכנס אצל מרן ראש הישיבה שליט''א כדי להוכיח ולהודיע שלא היה בכוונתו כלל לדבר או לרמוז משהו כלפי הדעה האוחזת שאין לנו בזמן זה לתת את הכח לחברי הכנסת החרדיים להמשיך לעשות פשרות וויתורים. ואכן מספר ימים לאחר מכן, לאחר שנשלחה הבקשה שראש הישיבה זצ''ל מאוד רוצה לעלות לשערי חסד, הגיע ר' אריה פינקל זצ''ל לשערי חסד ונכנס בקודש פנימה אצל מרן ראש הישיבה שליט''א.

סיפור נוסף ומדהים שאירע לפני שנה וחצי, עת אשר נפל ר' אריה ושבר את רגלו. פקס שהגיע לביתו של מרן ראש הישיבה שליט''א ביקש להתפלל לרפואתו של ראש הישיבה ר' אריה פינקל. שליח המקורב מאוד גם לר' אריה פינקל, שביקש לבדוק מה קרה ועל מה זקוק ר' אריה לרפואה יצר קשר עם ביתו של ר' אריה, ושוחח עם ראש הישיבה ר' אריה פינקל בעצמו.

וכאן נפעם אותו מקורב את ר' אריה אומר לו: תדאג תדאג שר' שמואל יתפלל עלי שהכל יתרפא במהרה. לר' שמואל יש כח עליון בתפילותיו והוא מחולל פלאות. תיקח עליך אחריות לדאוג שר' שמואל אכן יתפלל עלי סיים ר' אריה את בקשתו מאותו שליח שאכן מילא את שליחותו.

ללמדך על התנהגות תלמידי החכמים צדיקים נשגבים, שגם אם נוצרו במשך השנים האחרונות מחמת הזמן והסובב חילוקי דעות, עדיין מכבדים ואוהבים זה לזה בכל כוחם.