סיפר המגיד מישרים המפורסם הגאון רבי שלמה לוינשטיין: בקיץ אחד הוזמן מרן הגראי''ל שליט''א למחנה בני תורה כדי לדרוש לפני הבחורים, תוך כדי הנסיעה בכביש החוף קיבלו הודעה שעל התכנית להתעכב מעט כי הבחורים עדיין אינם מוכנים, ויש להמתין זמן מה.
ההודעה נתקבלה כאשר הרב ומלויו היו באזור הקרוב לחוף הים, והתעורר רעיון שזה הזדמנות להמתין תוך כדי ישיבה על שפת הים, ושאיפת האויר הצח ודאי תועיל מאד לבריאותו מאחר שכמעט ואינו יוצא מפתח ביתו.
וממחשבה למעשה עצרו בסמוך לים וסייעו לו ללכת לכיוון הים, כאשר הגיעו לשפת הים בירך הגראי''ל בכוונה גדולה ברכת עושה מעשה בראשית, התבונן ואמר: חושבים אתם שצונאמי יכול לקרות רק במקומות רחוקים? לא ולא! גם כאן מסוגל להיות צונאמי בכל רגע, אך הקב''ה הוא קבע לים גבול ואמר לו שלא יציף את העולם והוא עושה דבר ה'.
במשך שבע דקות המשיך ודיבר על פלאי הבריאה הללו, ועל השגחת ה' בעולם. מיד לאחר מכן הסתובב רמרן רה''י והחל לחזור לכיוון המכונית, בני לוויתו פנו אליו ואמרו: יש עוד זמן רב עד הדרשה, הבאנו כסא ואפשר לנוח קצת. אך הוא השיב ''כבר יצאנו חובת ה''דאצ'ה''. זה כבר מתחיל להיות יותר מדי עולם הזה… נחזור לאוטו. לא הועילו כל השכנועים ומרן הגראי''ל היה נחוש בדעתו. והמשיך להמתין בתוך הרכב.
כזכור, מרן ראש הישיבה הגראי''ל שטיינמן התבטא בבין הזמנים בשנה שעברה נגד הדאצ'ה (חופש) במהלך ביקורו בישיבתו ישיבת 'אורחות תורה' בבני ברק לרגל מעמד סיום מסכת 'בבא בתרא' במסגרת סוף זמן קיץ.
במהלך משאו המרכזי התבקש מרן הגראי''ל להתייחס לימי בין הזמנים ולברך את הבחורים. הגראי''ל השיב: ''יש כאלה שעושים דאצ'ה (חופש) בבין הזמנים, הם לא מרוויחים מזה שום דבר''. אמר הגראי''ל.
על בין הזמנים התבטא מרן, ''בין הזמנים סכנה גדולה – לנשמה! מֶען פַארגֶעסט זַאך אַז מֶען דַארף לֶערנֶען – שוכחים שצריך ללמוד''.
וכששאלו את הגראי''ל אם יש זמן מסוים שאפשר לומר לבחור כמה שעות הוא צריך ללמוד בימי בין הזמנים. השיב הגראי''ל ''אין כזה דבר שאדם צריך ללמוד זמן מסוים, הרי כתוב והגית בו יומם ולילה''.