בחדרי חרדים

הלווית הענק התקיימה בבית הכנסת 'משכן משה' ברחוב חזון איש פינת הרב חדש בשכונת רמת שלמה בירושלים, כאשר כל העת לא פסק זרם המלווים מלהגיע ולחלוק כבוד אחרון לאחד מגדולי בעלי המחשבה והמוסר בדורנו, שהשיב אמש את נשמתו ליוצרה, והוא בן 82.
מאות ואלפים ראו בו כרבם המובהק, רבים השיב מעוון. יחד עם זאת דרכו היתה ענוותנות והסתתרות, כך שברח מענייני ציבור בהם היה פרסום, אך ידיו רב לו בפעילות מאחורי הקלעים בענייני הדור.
כאשר בוצע מעשה ביזוי נגד מרן ראש הישיבה הגר''ג אדלשטיין היה הוא מבין העומדים על כך שצריך לעשות עצרת מחאה גדולה בהיכל ישיבת פוניבז', ומלבד שהוא עצמו השתתף הוא גם פעל רבות מאחורי הקלעים בענין.
הגר''מ שפירא נחשב לצד גאונותו ובקיאותו בכל מכמני התורה גם כבעל מוח חריף שנון ובעל ידע עצום בכל מדעי העולם, ורבים התייעצו עימו במגוון שאלות בכל תחומי החיים.
תלמידיו מספרים בהערצה כי ''רבי משה שפירא זצ''ל היה מוסר ללא לאות למעלה מ-40 שיעורים בשבוע ולצד קנאותו הגדולה לפרטיותו ובריחתו הגדולה מפרסום, היה ידוע בכך שמטרתו היתה לחזק כל יהודי ויהודי גם הירוד ביותר השרוי במצב רוחני בעייתי או שהידרדר לא עלינו. המשגיח היה נוסע לכל חור נידח בעולם בכדי להעניק חיזוק לכל נשמה יהודית''.

ראשון המספידים, ראש ישיבת פוניבז' מרן הגרב''ד פוברסקי, נפרד ממנו בדמעות: ''צר לי עליך. כבר מצעירותו ניכר היה שעדיו לגדולות. זה לא היה הדבר רגיל. זה לא רגיל. ילד שעשועים, ידענו שהוא יהיה מגדולי הדור. 'כל ימיו עלה והתעלה'. יחיד ומיוחד בדורו. כל אחד יודע שזו אבדה גדולה, 'אבל יחיד עשי לך'. ר' משה היה מהיחידים בדור שידע לפענח את צפונות התורה'.
ראש ישיבת תושיה תפרח, הגאון ר' אביעזר פילץ, ספד: ''הפסוק באיכה אומר: 'ראה ה' והביטה למי עוללת כה'. קשה, כל כך קשה לעמוד כאן ולהספיד את ר' משה. נשארנו בלי אותה דמות. כלל ישראל עומד וצועק: 'ווי, ווי לארעא קדישא דחסרא גברא רבה''.
ראש ישיבת 'קול יעקב', הגאון ר' יהודה עדס, הביא את הפסוק 'דודי ירד לגנו לערוגות הבושם ללקוט בגנים וללקוט שושנים'. ''תמיד הצטנעת והלכת בצנעת דרכים, אבל אני יודע דבר אחד: יש לך תלמידים בכל רחבי העולם, תלמידים שעשו קריעה לאחר ששמעו את הבשורה המרה, מדין 'רבו מובהק', הייתה לך הערצה מכל הקהילות''.
לאחר מכן הספידוהו שלושת בניו שעמדו כולם על גדלותו לצד ענוותנותו הרבה. ''לא היה אדם שהוריד את קומתו כמו אבא. עניו שבענווים. לא היה שפל יותר ממנו. עזר לכל שבורי הלב, לכל הנדכאים והאומללים. אבא מעולם לא פסל שום מעשה, אם היה בכך כדי לעזור לאותם אנשים. הוא היה חי יחד איתם בעליבותם, היה מוריד מעצמו וחי בעליבות בשבילם. הוא היה ברום המעלה ובשפל שפלות יחדיו''.
לאחר מסע ההספדים ומנהג הקריעה, אמרו שלושת בניו את הקדיש יתום בקול בוכים, כשהקהל זועק: 'אמן יהא שמיה רבה'.
מסע ההלוויה המשיך להר הזיתים, שם נטמן למגינת לב אלפי תלמידיו והיהדות החרדית.