משה רבינו ואהרן באים לפרעה, "ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי".
הם אומרים.

פרעה כועס, ומצווה על הנוגשים: "לא תוסיפון לתת תבן לעם... כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו"...

מי צעק?
מה צעק?

אלא, זהו כוחה של דמגוגיה תקשורתית.

מישהו אומר משהו, מיד כותרות: "זעם במפלגת..." "הרב פלוני מתקיף" וכן הלאה.

אף אחד לא התקיף, אף אחד לא זעם. בסך הכל אומרים את אשר חושבים.
אבל כמה קל להפוך את הכל לזעם, להתקפה, לצעקות.
זו השיטה הקלה ביותר להתמודד עם טענות ענייניות: להפוך את הויכוח למתלהם, לצעקות. ועוד להאשים בכך את השני: "הם צועקים לאמר"...

סתם חשבתי.

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה (י, א)
לא נאמר "לך אל פרעה", אלא נאמר "בא אל פרעה", משום שאין הולכים מאת השם יתברך, שכן "מלוא כל הארץ כבודו, על כן הביטוי המדויק יותר הוא "בוא" - שפירושו בוא איתי יחדו כי אני איתך.

לדבר התורה המלא: לחץ כאן

קוראים תורה - http://www.torahreading.org.il/

וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֗ה אָֽנֹכִ֞י אֲשַׁלַּ֤ח אֶתְכֶם֙ וּזְבַחְתֶּ֞ם לַֽיהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר רַ֛ק הַרְחֵ֥ק לֹֽא־תַרְחִ֖יקוּ לָלֶ֑כֶת הַעְתִּ֖ירוּ בַּֽעֲדִֽי (שמות ח, כד).

נדיר הדבר שהטעם גרשיים יופיע פעמים בפסוק אחד. בפסוק זה הוא נמצא פעמיים, במילים: אָֽנֹכִ֞י אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּ֞ם.
פרעה הרשע פיו ענה בו שיגרשם גרוש אחר גרוש, כמו שנאמר למשה:
(שמות יא, א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה.

ונתקיים הדבר. בתחילה כתוב:
(שמות יח, ל-לא) וַיָּקָם פַּרְעֹה... וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם.
ומיד אחר כך כתוב:
(לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים.

תקציר פרשת השבוע
עם ישראל נוסעים ונודדים מסוכות לאיתם בליווי של ענני הכבוד. בני ישראל חונים לפני פי החירות. בינתיים, פרעה מקבץ את חייליו ורודף אחר עם ישראל. בני ישראל שראו לפתע שמצרים רודפים אחריהם החלו מלינים על משה, ומתפללים לאביהם שבשמיים שיחלצם מצרה זו. הקב"ה מורה למשה להכות את הים ובני ישראל יעברו בו בחרבה. ים סוף נבקע ובני ישראל עוברים בו, המצרים שאף הם נכנסו לים, טובעים לאחר שהקב"ה סוגר עליהם את הים. בהמשך מתוארת הישועה הגדולה שהייתה לישראל בזמן זה וכמובן הביטחון והאמונה בה'...

פרשת המן
ע"פ המנהג בשם רבי מנחם מנדל מרימנוב זצ"ל הרה"ק, בקהילות השונות נוהגים לקרוא את "שלישי" ביום השלישי בשבוע בו חלה פרשת בשלח (שניים מקרא ואחד תרגום) וזאת כסגולה לפרנסה.

"ויהי בשלח פרעה" (י"ג, י"ז)
זוהי דרכם של כל שונאי ישראל בכל העיתים, תחילה שוטמים אותנו ומאשימים אותנו בכל ומבקשים להפטר מאיתנו, אולם בבוא עת העזיבה, צווחים הם על שאנו עוזבים ועושים כל שביכולתם להשאירנו. (ע"פ פרדס יוסף)

לדבר התורה המלא: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=52

תקציר פרשת השבוע
פרשת יתרו היא הפרשה החמישית במספר בספר שמות, עיקר הפרשה עוסק בארגון מערכת השפיטה בעם ישראל, מעמד הר סיני וקבלת התורה והלכות בניית המזבח.

והלא הכל שמעו?
אלא, יתרו שמע, והבין, והסיק מסקנות ממה ששמע, בה בעת שאחרים שמעו ונשארו בשלהם. (הה"ק מהר"ד מללוב ז"ל)

יתרו כבר מתחילה ביקש להתגייר אך הרגיש כי אינו טהור דיו וכשר דיו בכדי להיות חלק מעם ישראל. אך, מששמע שאפילו אחרי קריעת ים סוף, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא", עדיין היה מוטל על ישראל להלחם ביצרם הרע, הבין מזה שמדרגתו הגדולה של עם ישראל אינה מתוך כך שאין להם כל מלחמה ביצרם הרע, כי אם חסדי ה' הם שמסייעים בעבורם להתגבר עליו. וכבר מייד ראה לפניו את האפשרות להתגייר ולהפוך לחלק ממניין ישאל.
נאמר ברש"י שתחילה שמו של יתרו היה "יתר" ולאחר שנתגייר נוספה לו האות "ו" ונעשה שמו ל"יתרו".
שמו הקודם של יתרו, "יתר", מעיד על מידה גדולה בו – מידת השפלות והענווה שהיה מרגיש על עצמו כאילו הוא מיותר. אך לפני שנתגייר לא הייתה במידה זו שום מעלה כי באמת היה מיותר, משנתגייר קיבלה מידה זו של "יתר" את חשיבותה האמיתית, והתורה הקדושה מציינת זה בשמו – יתרו – יתר שלו, כלומר שאפילו עכשיו הוסיף להיות שפל ומיותר בעיני עצמו (חידושי הרי"ם)

לדבר התורה המלא: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=53

קוראים תורה - http://www.torahreading.org.il/

תקציר פרשת השבוע
פרשת משפטים היא הפרשה השישית במספר בספר שמות, עיקר הפרשה עוסק בדינים, מצוות ומשפטים שיסייעו לבני ישראל להתנהל כעם לכל דבר ועניין, הנהגות וחוקים שבין אדם לחברו. סיום פרשת השבוע עוסק בברית אותה כורת ה' עם בני ישראל ועלייתו של משה רבנו להר סיני...

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כ"א, א')
צריך האדם לשים את דברי האלוהים לפניו. על האדם למסור את ה"אני" שלו בעבור המשפטים. וזהו "לפניהם" – שיעמידו את המשפטים לפניהם, לפני קיומם העצמי. (קול שמחה)

כיוון שהדבר ברור והגיוני לשכל האנושי מתוך "קל וחומר" – שמבוסס על הגיון זה, לכן כתבה התורה במתכוון פסוק מיוחד, ללמד שעלינו לקיים את התורה לא רק אם היא מובנת או לא ע"פ השכל האנושי אלא משום זהו רצונו של בורא עולם, נותן התורה (אדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל)

לדבר התורה המלא: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=55

קוראים תורה - http://www.torahreading.org.il/

פרשת השבוע – פרשת כי תשא (התשע"ג)
קוראים תורה - http://www.torahreading.org.il/
http://www.torahreading.org.il/article.php?id=62
תקציר פרשת השבוע
פרשת השבוע, פרשת כי תשא היא הפרשה התשיעית במספר בספר שמות. בתחילתה של הפרשה ישנו מיקוד במצוות מחצית השקל ובהנחיות נוספות הקשורות במלאכת המשכן: הכיור ותפקידו, שמן המשחה ומלאכת עשייתו, משיחת אוהל מועד וכליו, פרשת קטורת הסמים, פירוט כלי המשכן, שמות האחראים על מלאכת המשכן וכליו, ציווי שמירת השבת והעונש למי שמחלל אותה ומתן לוחות הברית למשה רבנו בהר סיני. מעבר לכך הנושא המרכזי בהמשך הפרשה הוא חטא העגל, כעס הקב"ה על עם ישראל ורצונו לכלותם, משה מבטל את גזירת ה', משה יורד מהר סיני ושובר את ....

ראשי פרקים בפרשת השבוע
"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט..." (ל', ט"ו),
ספר "קול אליהו" כותב שבטעמי הנגינה (טעמי המקרא) של "והעשיר לא ירבה" יש מונח רביעי, נראה מרומז בזה, רבותינו במסכת כתובות כתוב "המבזבז ממון לצדקה, לא יבזבז יותר מחומש מנכסיו", על זה נאמר העשיר לא ירבה....
"וביום השביעי שבת וינפש" (ל"א, י"ז)
מובא במסכת ביצה, "וינפש" - אחר ששבת וי, אבדה הנפש, שהלכה לה הנשמה היתרה. קשה, לפי שמובא בספר "זיכרון זאת", אומר: למה מזכירים זאת בעת קבלת שבת? הרי רק נכנסה השבת וכבר עוסקים בצאתה?. בצאת השבת – שייך ואבדה הנפש, אך בכניסתה לא. אך נראה שתענוג תמידי אינו באמת נחשב תענוג בעינו של אדם....
"ויחל משה את פני ה' אלוהיו..." (ל"ב, י"א)
כותב דבר תורה בספר "חנוכת התורה " על המובא במדרש שמשה המליץ בעד ישראל ואמר: ואתה אמרת אנוכי ה' אלוהיך,לא יהיה לך.. – לשון יחיד. וממילא בני ישראל אינם מצוויים בייחוד ה' יתברך. מובא במסכת שבת....

לדבר התורה המלא: לחץ כאן: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=62

בקרו באתר: קוראים תורה - http://www.torahreading.org.il/

תקציר פרשת השבוע – פרשת פקודי
פרשת פקודי היא הפרשה האחת עשרה במספר שבספר שמות. הפרשה נקרא. לרוב כאשר השנה היא אינה שנה מעוברת. הפרשה מהווה המשך ישיר להמשך תהליך והנחיות להקמת המשכן. הפרשה פותחת בשמות הממונים על מעשה המשכן ופירוט כמות הכסף והזהב שנתרמו לעבודת המשכן וכליו. בהמשך מתוארת...
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת..."(ל"ח, כ"א)
אליבא דאמת לא היה כל צורך בעריכת דין וחשבון זה, אלא "אשר פקד על פי משה" – משה רבנו דרש זאת, וזאת בכדי לקיים את מצוות "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר ל"ב, כ"ב) – שמא יעלה בדעתו של מישהו לדעת מה נעשה בכל הכסף שנתרם למשכן. (אור החיים)
פטירת צדיקים
רבי אליעזר ליפא מחמלניק זצ"ל (כו' אדר)
אביו הוא רבי אלימלך מליז'נסק, התגורר בעיירה חמלניק והיה מלומד בניסים ובמופתים. האדמו"ר מלובלין אמר עליו באחת הפעמים כי הוא צריך שיצטרפו איליו תשעה מלאכים למניינו בשעה שהוא בתפילתו מגודל התלהבותו. מסופר על רבי אליעזר שבשושן פורים התקס"ו הכין את המלבוש שלו והקיטל שלו לעת פטירתו, הכין סעודה לחסידיו וברך כל אחד ואחד מהם, לאחר מכן נסע לעיירה ליז'נסק שבפולין וכעבור מספר מועט של ימים השיב את נשמתו אל כור מחצבתה.
זכותו תגן עלינו אמן!

לדבר התורה המלא: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=63

לדבר התורה המלא: לחץ כאן :
http://www.torahreading.org.il/article.php?id=67

קוראים תורה - http://www.torahreading.org.il/

דבר תורה על פרשת השבוע - פרשת בהר - בחוקותי (התשע"ג)

מצוות שמיטה היא ראיה ברורה לכך שהתורה ניתנה מן השמיים ושהיא אינה חס ושלום בדיה מליבו של משה רבנו חלילה שכן איזהו האנוש שיעיז להבטיח: "וצוויתי את ברכתי ועשת התבואה לשלוש שנים"? רק ה' יתברך יכול להבטיח הבטחה "לא הגיונית" כזו – מכאן שהשמיטה היא ראיה לכך שהשם יתברך נתן את תורתו על הר סיני. (החתם סופר)

אחד הטעמים של שנת השמיטה הוא לתת לאדמה לנוח כנגד כל השבתות שבהן עבדה והצמיחה צמחים ועשתה מלאכה. שנה ע"פ ימות חמה נמשכת במשך שלוש מאות שישים וחמישה ימים ובתוכם חמישים ושתים שבתות. מכאן שכמות השבתות הנפרסות על פני שבע שנים הוא 7*52 = שלוש מאות שישים וארבע ימים. כיוון שהאדמה עושה מלאכתה גם בשבתות הרי עליה לשבות שנה שלמה כנגד אותם השבתות בהם היא לא שבתה. (מטה משה)
לדבר התורה המלא באתר: לחץ כאן:
http://www.torahreading.org.il/article.php?id=77

צדיקים במיתתן נקראים חיים...
רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשוב זצ"ל – הנקרא האדמו"ר מזידיטשוב, בנו של רבי יששכר בער זצ"ל. רבי יצחק מילא את מקום אביו באדמו"רות לאחר שאביו נפטר כעבור שנת כהונה אחת כאדמו"ר. רבי יצחק היה ידוע כגדול בתורה ובחסידות, הרבה לעסוק בזוהר הקדוש ובתורת הקבלה. בשל ההערצה הרבה לרבי יצחק ולהנהגתו נהרו לחצרו חסידים ואדמו"רים מחסידויות רבות כגון: ספינקא, טאש, קומרנא, קאליב ועוד. ספריו "פירוש מהרי"א" על מדרש רבא וליקוט שמעוני, "ליקוטי תורה וש"ס" על התורה. תולדות חייו וקורותיו נכתבו בספר "פאר יצחק".
זכותו תגן עלינו, אמן!

מבליג ומוחל על כבודו לצורך צדקה
באותן שנים קשות יהודי ירושלים סבלו מעוני ומחסור. ולמרות שהסתפקו במועט, עדיין היו כאלו שהזדקקו לחזר אחר הפתחים אחר מתנות בשר ודם. הרב הקדוש רבי זעליג ברוורמן זצ"ל, למרות היותו עני בעצמו, היה מקבץ במשך השבוע אוכל ומוצרי מזון שונים על מנת לחלק ליהודי ירושלים לכבוד שבת קודש. כך שבכל יום שישי היו יהודים נזקקים מתדפקים על דלתו ורבי זעליג היה מחלק להם מנות מזון בלב שמח ומאושר. בערב שבת אחד בשעה מאוחרת התדפק עני על דלתו של רבי זעליג בבקשו מעט מזון לשבת קודש, רבי זעליג אמר לו שלא נותר בידו מאומה בשעה כזו מאוחרת. העני שלא קיבל את דבריו של הרב סטר לו על לחיו תוך כדי קללות וגידופים. רבי זעליג אמר לבני ביתו שוודאי מצבו קשה כל כך אם הגיע לכדי כך, הבליג והלך לחפש בבית השכנים מעט אוכל. לאחר שהצליח להשיג מעט אוכל שלח את העני לדרכו ומייד הסתגר בחדרו. בני ביתו שתהו על מעשיו שמעו מבעד לדלת אותו אומר: "אבוי לך זעליג רק כאשר סוטרים לך אתה מבין שצריך לעזור ליהודי מסכן?!...אינך מבין דבר כה פשוט". וכך עשה עד זמן כניסת שבת.

צדיקים במיתתן נקראים חיים...
רבי אהרן ב"ר אשר מקארלין זצ"ל (י"ז בסיון) – רבי אהרן מקארלין השני - התמנה לכס באדמו"רות בהיותו בן עשרים וחמש שנה בלבד וזאת לאחר פטירת אביו רבי אשר מסטולין זצ"ל. בעל ספר "בית אהרן" אשר מהווה אבן יסוד ללימוד תורת חסידות קארלין, הספר מאגד את חידושי תורתם של אדמו"רי קארלין, דברי תורה על פרשת השבוע, אמרות חסידיות, חידושי תורה ועוד.
זכותו תגן עלינו, אמן!

"...שְׁנַיִם לַיּוֹם, עֹלָה תָמִיד" (כח, ג(
צריך כל אדם להעלות על ליבו בכל יום "שני תמידים". האחד - "שיויתי ה' לנגדי תמיד" והשני "וחטאתי נגדי תמיד".
עולת תמיד-זהו כינוי ומשל למעשים טובים ומצוות שהאדם עושה באופן תדיר, בקביעות, יום יום. שכל מעשיו הם מכוונים לעשות רצון בוראו שבשמיים ומצוות ה' כנר לרגליו. ואפילו שעושה אותם יום יום עליו לעשותם מתוך התחדשות כאילו קיבלם היום ממש. (רבי מנדלי מקוסוב)
פתגם חסידי
אמר הרבי הרייצ מליובאוויטש: מי שימסור עצמו לעורר על קביעת עיתים לתורה, התורה הקדושה לא תישאר חייבת לו. הדבר יביא לו ולביתו שפע ברכה והצלחה, בגשמיות וברוחניות.

יהיו דברי תורה אלו לרפואת אהרן בן נטלי.

פרשת השבוע פרשת מטות היא הפרשה שחותמת את ספר במדבר. הפרשה עוסקת תחילתה בסוגיית נדרים ושבועות כדין נערה בהיותה בבית אביה וברשותו. דין נדר של נערה מאורסה. דין נדר של אישה נשואה. הפרשה מתארת את מהות הנדרים ותוקפם אל מול מעמדה של האישה (אשת איש, נערה וכו...). בהמשך ישנה תפנית ופרשת השבוע עוסקת בהכנות ישראל למלחמה במדיין - זוהי גם מלחמתו האחרונה של משה רבנו שלאחריה מצווה "להאסף אל עמיו". ישראל נלחמים במדיינים, מכים בהם והורגים את מלכיהם ולוקחים את שללם ואת נשותיהם וטפם. בשובם מן המלחמה משה רואה את ה הנפש שהביאו עימם וכועס עליהם ומצווה להרוג את בנות מדיין והבנים בילדים. הפרשה מתארת את הדרך בה יש להטהר - האדם והכלים הטמאים. הקב"ה מצווה על מתן מכס תרומה לה' על המלקוח שלקחו במלחמה. בני ראובן ובני גד שהבתרכו בצאן ומקנה רב מבקשים ממשה לרשת את עבר הירדן - ארץ יעזר וארץ הגלעד כאחוזת נחלה. משה רבנו מוכיח אותם בדברים קשים ולבסוף מתרצה ומסכים בתנאים בהם יקחו חלק במלחמה על הארץ.
לדבר התורה המלא: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=87
שבת שלום
קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

שואב המים
באותו הבוקר צינה עזה עטפה את הילדים הקטנים ובוקשי רב הצליחו לחמם את גופם הצעיר. אך באותו הבוקר שני ילדים אשר לא היה בידי אימם די כסף לשלם למחלק המים נאצלו ללכת ולשאוב מים בעצמם. הם הזיעו והתעייפו עד מאוד ממלאכה קשה זו. בעודם שואבים מים, התקרב לפתע אדם ממרחק רב שתחילה לא זיהו שזה היה רבה של ירושלים- רבי יוסף חיים זוננפלד כשכולו אדרת קודש, מעוטר בתפילין ובטליתו כשהוא חוזר בדרכו מתפילת השחרית. ומרגע שזיהו אותו חיל ורעד אחז בהם, וכל שכן כאשר שאל "מה מעשיכם כאן ילדים צעירים כל כך?". הילדים סיפרו לו על מעשיהם ומדוע הם נאלצים לשאוב מים לביתם. ומאותו הרגע רבי חיים זוננפלד לא חס על כבודו והחל לשאוב מים בעצמו בעבור הילדים המתקשים במלאכתם. לאחר שסיים ביקש מהילדים שבכל בוקר יגיעו באותה השעה לבאר המים והוא יוכל לעזור להם במלאכת השאיבה שקשה עליהם עד מאוד. וכך במשך שנים רבות רבי יוסף חיים זוננפלד שאב מים עבור המשפחה הענייה.

להמשך קריאה: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=92

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

פרשת השבוע - פרשת עקב עוסקת בתחילתה בברכה שתלויה במעשיהם ובהתנהגותם של עם ישראל. אם ישמרו את כל הנאמר בפרשות הקודמות וישמרו מצוות ה' הרי שמובטחת להם ברכה, עושר, בריאות וניצחון במלחמותיהם נגד אויביהם. אך, מזהירה התורה, אם ישכחו את אשר עשה להם ה', את הניסים והנפלאות ביציאת מצרים ובמדבר, ה' יענישם שיאבדו בין הגוים. התורה מזהירה אותם לבל יחמדו עבודה זרה שתמצא בארץ ואת זהבם של הגוים. משה רבנו ממשיך להזכיר את המאורעות שקרו להם בדרכם במדבר, את מעשה עגל הזהב, שבירת לוחות הברית, תפילת משה על העם שהקב"ה יסלח להם, וכתיבת הלוחות החדשים. משה מפרט את מעלותיה של ארץ ישראל. שוב מופיעות ברכות והבטחות לפריון בארץ וגשמי ברכה בעיתם באם ילכו ישראל בדרכי הקב"ה. ובמידה ולא מזהירה התורה מפני בצורת קשה וגלות מרה. בסיומה של הפרשה מופיע הציווי להתקין מזוזה בפתח הבית, על המשקוף ובה יכתבו כל הדברים האמורים מעלה כאות ולזיכרון, מצוות תפילין ולימוד תורה ושכרן.

"לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו" (ז', כ"ה(

לפעמים יתכן שעל ידי הכסף והזהב שיקח לו האדם את מעלת העבודה הזרה, הוא יצליח בעסקיו ויבוא לידי עשירות, ואז יתחיל לחשוב כי הצליח בזכות כוחה של העבודה זרה ונמצא שעל ידי זהב וכסף יכשל בעבודה זרה - ממש. (ספורנו(

"ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם" (ח', ט')

מה רבותא היא זו, שאחרי כל הברכות לא יהיה שם עוני ומחסור? ברם, דרכו של עולם היא שהעני אוכל פת בלבד ואילו העשיר מלפת הפת במאכל כלשהו כדי להוסיף טעימות לפת. לפיכך אמרה התורה, כי לחמה של ארץ ישראל יהא כה משובח וטעים עד שאפילו העשיר יאכלנו בלא מאכל לווי (ילקוט הלוי(

תקציב מאת הכותב mudaut: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=99
אור הבאת הביכורים
הרמב"ם תאר את הבאת הביכורים כך: "מתכנסין אנשי מעמד שבעיירות עימהם כדי שלא יעלו יחידים, שנאמר, "ברב עם הדרת מלך" (משלי י"ד). והיו לנים ברחוב. ובשחר אומר הממונה קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו, והשור של השלמים היה הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו, והחליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים. שם שלחו לפניהם שלוחים להודיע לאנשי ירושלים והיו יוצאים לקראתם, אם באו אנשים הרבה יוצאים לקראתם רבים ואם מעט, מעט. וכשנכנסו לירושלים היו עומדים כולם בפניהם ושואלים בשלומם. הכל היה מלווה בשיר והלל עד הגעתם לבית המקדש".

הכנה לראש השנה
ממצות הביכורים אפשר ללמוד כמה חשובה ההכנה לראש השנה. ישנו סיפור מזמן שבית המקדש היה קיים, היה זקן אחד, תלמיד חכם, שישב ועסק בתורה כל היום. הוא גר ביריחו והיה לו חבל על זמן ביטול תורה אז הוא שלח את בניו שיעלו במקומו לירושלים

שבת שלום
קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

פתגם חסידי
אמר רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצה: האב מסור לבנו יותר ממה שהבן מסור לאביו, כיוון שתכונה זו היא מורשת מאב לבן, כאשר האדם הראשון הוא זה שהוריש את התכונה לבניו בעוד שמסירות לאב הוא לא ידע כי לא נולד לאב אלא לה יתברך.

קוראים תורה - www.torahreading.org.il
דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!
באתר - אמרות חסידיות, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

עשיית חסד
בפרשה אנו נפרדים לא רק משרה אלא גם מאברהם אבינו. לפני כן נלמד עוד שעור על מידת החסד אותה הנציח אברהם, איש החסד הגדול, המרכבה לספירת החסד. אברהם ושרה היו אנשי מעשה. אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. אומר ה"נתיבות שלום", "כל עניין פרשיות אלו, פרשיותיו של אברהם אבינו, ללמדנו איך ע"י החסד שלו התחיל בנין עולם התיקון". כמו שכתוב בתהילים, "כִּי-אָמַרְתִּי--עוֹלָם, חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהילים פ"ט ג'), להבין שלא רק שמדת החסד היא בנין עולם התיקון בכללות העולם, אלא גם בפרטות אצל כל אדם שהוא עולם קטן. גם כתוב בתהילים, "חֶסֶד אֵל, כָּל-הַיּוֹם" (תהילים נ"ב ג'), על זה אומר הרה"ק מקוברין, "שבכל יום ויום מחויב יהודי לעשות מעשה חסד, שלא יעבור עליו אפילו יום אחד ללא חסד ויום שאינו עושה בו חסד לא נחשב לו ליום בחייו". יותר מזה, אומר השל"ה, "שהשפע העליון נשפע ע"י מידת החסד, שעי"ז שיהודי עוסק בחסד הריהו ממשיך חסד מן השמים, ולפיכך, בכל יום ויום מימי חייו יראה יהודי לעשות חסד עם חברו בגופו או בממונו או בנפשו, כמו ללמוד לו איזה עניין או לחזקו באיזה דיבור טוב, שעי"ז שעושה חסד, משפיעים עליו חסד מן השמים". מה מונע אותנו מלעשות חסד שלם, מלהגיע למצב של השפעה גמורה? איך מגיעים למציאות הזאת? ננסה לברר בהמשך.....לחץ כאן: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=112

בעודו נער, הגאון רבי מנחם מנדל מנדלזון זצ"ל התהלך לצד אביו הגדול בתורה, רבי בנימין מנדלזון זצ"ל. היום מנחם מנדל מקבל עליו עול מצוות, היום הוא יהיה בן י"ג שנים עם שקיעת חמה. אותו היום היה ערב שבת אז התכונן הנער לתפילת ערבית של שבת קודש מתוך סידור מלא כוונות. אך לפתע אביו סימן לו להגיע אליו במהירות. אביו אמר לו, "בני היום אל נא תתפלל מתוך הסידור הכתוב. סגור אותו והתפלל בכוונה אך בעל פה". הורה לו אביו. הנער התפלא מאוד על בקשת אביו אך עשה כמצוותו. בשובם הביתה הסביר רבי בנימין לבנו את פשרה של בקשתו. אמר לו אביו, "בני מצווה ראשונה שאתה מקיים בגיל י"ג, רצוי שתקיימה בשלמות, והיות שמרן החפץ חיים לא נוהג להשתמש בביתו באור חשמל בשבת לא רציתי גם אני שאתה תקרא לאור החשמל בבית הכנסת כך תהיה המצווה הראשונה שלך מושלמת לכל הדעות וללא חשש איסור".

רבי בנימין מנדלזון זצ"ל היה רבה של קוממיות, נולד בפולין בעיר פלוצק לאביו מנחם מנדל שהיה רב העיר וראש הישיבה. עוד בהיותו נער שקד על לימודיו והתרומם מעלה מעלה במעלות התורה, המידות ודרך ארץ. עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ד וקבע את מקומו בכפר אתא. שם כיהן כרב המקום במשך כשבע עשרה שנה. בהמשך התמנה לרבה של מושב קוממיות שם הקפיד על מצוות שמיטה. נפטר בכ"ד אייר תשל"ט בהותירו אחריו זרע קודש והגהות וכתבים בכל מקצועות התורה הקדושה.

כל השונה הלכות בכל יום...

הלכות חנוכה - צריך להיזהר מאוד במצוות הדלקת נרות חנוכה, כיוון שמצווה זו חביבה עד מאוד, לפרסם את הנס בהודאה להשם יתברך. ואמרו חז"ל במסכת שבת "מי שרגיל בנר שבת וחנוכה - יזכה שיהיו לו בנים תלמידי חכמים".

מנהג הספרדים ועדות המזרח שאחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה ופוטר את כל בני הבית ואילו מנהג האשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכייה לעצמו.