סלח לי... זה לא מוסיף כבוד.

אין בזה חלילה שום בעיה, זה דרכם של זקנים, ואנחנו מכבדים אותם מאד מאד!!!

המשא המלא של מרן הגרא"מ שך שליט"א
במעמד הנשגב של הכנסת ספר תורה לישיבת פוניבז' וכנס בוגרי הישיבה
אור ליום ה' כ"ג אדר א' תשנ"ב

קהל נכבדים כולם.
לכבוד התורה, לכבוד הכנסת ספר התורה כאן בישיבה, כולם יעמדו על הברכה. ובהזדמנות זו אני רוצה להגיד כמה מילים בקצרה, לא להאריך, רק מה שיש בתקופתנו זה, להגיד.
מצוות כתיבת ספר תורה היא אחד מתרי"ג מצוות שנתנה בספר התורה. היא האחרונה במצוות, האחרונה בחומש, בתורה. אבל לא חס ושלום מתוך שחשיבות של המצווה הזאת לא כל-כך, אין לו כל-כך ערך, ומשום כך היא כתובה אחרונה. להיפך, מתוך שהיא החשובה ביותר מכל המצוות, משום כך היא נאמרה באחרונה.
וההסבר בזה הוא כך: אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא. התורה היא חכמת הקב"ה, היא חכמתו של הקב"ה. לא כמו שאני קורא אותה, לא כמו שאנחנו מתרגמים אותה, כך היא פשוטו של התורה. התורה, כתוב, שהמלאכים בקשו אותה, אף שהתורה לא שייך להם. אין להם שאלה, אין להם אבא ואמא, אין להם כבד אביך ואמך, אין להם לא תרצח. בכל זאת מה, בקשו. אבל רצון התורה זה רק רצון הקודש, מה שהתורה, הקב"ה קבע, זה לשוננו. אל"ף, בי"ת, גימ"ל, דל"ת - זהו לשוננו. וכך אנחנו קוראים בראשית ברא.
אבל יש בבראשית, יש כמה לשונות. על כל תג ותג יש לשון אחר. למעלה יש עוד לשון. על כל תג ותג יש אפשר לחפש, אפשר לתרגם מתי"ו ומסמ"ך ומפ"ה ומכל... על כל תג ותג יש בו כמה הלכות. על כל תג ותג רבי עקיבא היה דורש על על תג ותג תילי תילים של הלכות. מאיפה הוא לקח את זה? מהתורה! איפה כתוב בתורה התילי תילים של הלכות? מי שיודע את התורה! מי שיודע, יודע מבי"ת! יודע מאל"ף! יש אל"ף אל"ף, ויש אל"ף נכלל בזה אל"ף כמו התי"ו, ואל"ף כמו צדי"ק ואל"ף כמו... מפני שאפשר לקרוא את זה בכמה וכמה, באלפיים לשונות, באלפיים מובנים. מפני שהתורה, הלשון הזה, יש בו חכמתו של הקב"ה, והתורה כללה בתורה חכמתו של הקב"ה, וחכמתו של הקב"ה היא אפשר שבמילה אחת, באות אחד, נכללה שם תילי תילים של הלכות.
אלף ועשרים רבבות, כך כתוב בעץ חיים, נבראו מהלימוד התורה. איך? אנחנו לא מבינים את זה, אבל זהו העומק. אנחנו רחוקים מהם. אנחנו יודעים מזה. אנחנו קטני קטנים. אנחנו יודעים רק אל"ף, אבל האל"ף יש עוד!
אבל התנאים והאמוראים והגדולים והנביאים - הם ידעו לפרש. על כל תג ותג תילי תילים של הלכות. מצוואר של למ"ד היה דורש כמה וכמה הלכות. על כל קץ וקץ דרשו. זה חכמתו של הקב"ה. חכמתו של הקב"ה. חכמתו של הקב"ה. משום כך העולם נברא רק על-ידי חכמתו של הקב"ה. אי אפשר אחרת לפרש.
כתוב, בראשית ברא. בשביל, אומר רש"י, בשביל התורה שנקראה ראשית. מה, בשביל מה הקב"ה ברא את העולם? מה צריך הקב"ה לעולם? מה צריך אותנו? הוא צריך אותנו? לא הוא צריך אותנו. הוא רוצה להדריך אותנו, ללמד אותנו. ואיך ברא את האדם? כדי לעשות חסד עם האדם. הוא ברא את האדם ועושה חסד עם האדם. על-ידי שברא את האדם, הוא ברא את האדם, משום כך ברא את השמים והארץ. זה נקרא החכמה של האדם.
הקב"ה, האדם, יכול להבין את זה מהתורה. צריך להבין את חכמתו של הקב"ה. את השמים והארץ. בלי התורה אי אפשר להבין את הקב"ה. בלי התורה אי אפשר להבין את השמים והארץ. אי אפשרי.
כמו שאני אומר לכם. אני אומר לכם. למעשה, משל. אני אשאל שאלה: אדם, אני רוצה אחד, דבר אחד מכם, תכתוב, אני רוצה להגיד לכם רק דבר פשוט, אבל אתם תשמעו ברצינות מה שאני אומר לכם.
זה דבר פשוט, אבל אדרבה, מתוך שזה פשוט, אני מבקש אתכם שאתם תשימו לב להתבונן מה שאני אומר לכם. אני אומר לכם דברים עיקרים, מה שזה כל האדם קובע.
אדם, לחשוב עמוק, הוא הולך ברחוב ורואה איזה מפעל. משהו! מה אני אגיד על המפעל הזה! או! מפעל גדול! היה אינג'ינר, היה אדריכל גדול ועשה כך. יפה. עוד כמה וכמה, כמה וכמה אדריכלים. כשאדם מתפעל, יש בוודאי אחד מה שעושה את זה. בוודאי הוא אדם גדול, הוא יודע את העבודה. הוא יכול לעשות. זה דבר פשוט.
ואני אשאל לכם שאלה. למא לא בא איש אחד אלי, איך יגיד: הרב שך, זה העולם הוא מפעל או לא מפעל? יש שמש ויש לבנה ויש מים ויש ארץ ויש בארץ שהאיש רואה בישמח-משה כל דבר יפה, תפוחים, רימונים, כל דבר יפה, מה שאדם רוצה. שואל השאלה: זה לא מפעל? למה אף אחד לא בא לשאול לי. למה? למה? מי עשה את זה? אין מפעל על זה? אין שם על זה מפעל? מי עשה את השמש? למה עשה שמש? למה חשמל, שיש אדם נעשה חשמל. ובהשמש אין שום אדם, אין שום אדם שעושה, ויש שמש! למה זה? מאיפה זה? יש אחד מישהו שמסובב שם איזה כפתור? למה אחד לא בא לשאול. ואני אני אשאל לכם: זה קושיה או לא קושיה? זה שאלה או לא שאלה? איך תגיד. אתם לא צריכים לעבוד, הוא הרי צודק. למה? למה?
(כאן עבר מרן לדבר באידיש, ולהלן תרגום מדויק)
אני קמתי ואני רואה שמים וארץ ומים. אני צריך אוויר, יש אויר כמה שאני צריך. אני צריך וואבער, כמה שרוצה. אני צריך מים, כמה רוצה. אני ישנתי עייף ואני קם או, או, כמה שרוצה. אני צריך הבראה, נוסע ליער. הרי טוב. ואף אחד לא נותן לי לבד, ואני לוקח.
זה הכל לבד? מי עשה את זה? האם הוא אינו צריך להגיע לכזו מחשבה שיש מישהו קיים שעשה את זה. ואם אינו מבין כך, הרי הוא גרוע יותר מילד! ילד מבין הרי שיש מישהו שעשה זאת. ילד קטן מבין שמישהו עשה זאת. לא? שאלו ילד, ילד פעוט, האם נברא מעצמו? מה יענה לכם הילד, הוא יצחק מכם. מה זאת אומרת, נעשיתי מעצמי? השולחן לא נהיה לבד, נגר עשה אותו, וזה העולם נעשה לבד? איך?...
אני אוכל, אני שותה, אני נהנה, אני רואה, על איזה מעשים טובים זה מגיע לי? הקב"ה נתן לי כדי שאשלם! הקב"ה, במה אשלם? לשלם על-ידי דבר אחד. האדם, הקב"ה עשה מפעל. אחד יש לו מפעל, הוא מכתיב תקנות שינהגו באותו מפעל. יש לו ארמון, יש תקנות איך לנהוג. נתן לנו תקנה. מה הוא נתן? אנחנו יודעים רק שיותר מ-4000 שנה, יותר מ-4000 שנה, נתן לנו תורה! ובתורה כתוב, שם בתורה כתוב כיצד אתם צריכים להתנהג. ובלי התורה הרי לא תדעו. אם לא היתה התורה, היה איש את רעהו חיים בלעו. כל העולם, הדברים הטובים שהוא לקח, מאיתנו, מהתורה! העולם הרי הוא אוכלי בשר אדם. הרי הם אכלו בשר אנשים. כל העולם היה ג'ונגל, בשר אדם היו אוכלים. מאיפה הם לקחו הכל? שבת היתה להם? ליהודים היתה שבת? לגויים היתה שבת? עבדו כמו חמור! ויהודים לימדו שיש שבת. וכך בכל הדברים, ואהבת לרעך כמוך. מי המציא את זה? גם היום אין להם עדיין ואהבת לרעך כמוך. כל עשרת הדברות אנחנו עשינו! וכל התורה, וכל המפעל, הקב"ה רצה. ליהודים ברא עולם, כדי שיהיו יהודים ויבינו שיש עשרת הדברות, וילמדו. זוהי הבריאה.
כך זה הכל... שאנשים יסתכלו על עצמם, על עצמם. ריבונו של עולם, כמה אני, טפח על טפח, הבטן שלי מכילה שני טפחים. כמה היא יכולה להכיל? כמה אני יכול להכיל? יש שם כזו מכונה בפנים, אני מכניס פנימה לחם והיא מייצרת פסולת, והיא מוציאה החוצה את הפסולת ואת הטוב שומרת. איפה יש כזה דבר?! מי עשה כזה בן אדם? עשה מכונה כזאת. הוורידים כל כך דקים והמזון צריך להיכנס דווקא בווריד הזה, ואם יתחלף באחר, מתבטל האדם. זה הכול נהיה מעצמו?
אדם נולד כלום. לבד לא יכול לפנות. יום אחד תשאירו אותו בלי אוכל, בלי שיתרחץ - כלום. פתאום נהיה גדול... נהיה יחסן, הוא עשה! הוא המציא בעולם! הקב"ה המציא בעולם! הוא לא עשה כלום! עברו חמשת אלפים שנה... אדם שיש לו שכל היה צריך לעמוד תמיד, תמיד, שלא יהיה לו זמן לחיות. ריבונו של עולם! אתה הכל, ואני צריך תמיד להודות לך שיש לי זמן לעבוד, להרוויח.
אז הרי הפשט, שהתורה היא הראשונה, בתורה ישנו העולם. התורה מקיפה הכל, כולל כל העולם, כולל הכל. אורייתא וקוב"ה כולא חד הוא. והכל זה כשיש תורה, אבל בלי תורה אין שום דבר! בלי תורה אין שום דבר! תורה.... תורה .... אין שום דבר! שתדעו, שלא תהיה לכם טעות. אפשר לחשוב שיש מחוץ לתורה. חוץ לתורה אין שום דבר!
אינני מפחד, מאף אחד, מרבנים, ממי שיהיה. שיהיה לכם ברור שבלי התורה אין לכם שום דבר! שלא תהיה לכם טעות. שלא תחשבו שיש משיח. משיח הוא שקר! אילו היתה ידינו תקיפה, צריכים להחרים כאלו דברים. זה עיקרה של תורה. אם פעם יהודים דיברו, יהודים היו להם שלוש עשרה, שלוש עשרה, אני מאמין. ואחד מהאני מאמין היה בביאת המשיח. ויהודים קיוו באני מאמין בביאת המשיח. בא אחד לא נורמלי ואומר - יש משיח! אם היתה פעם אמונה - כבר אין לו אמונה. יש כבר משיח! מי יש לו משיח? איפה יש לו משיח? זהו משיח? כבר היה, עברנו משיחי שקר הרבה. כולם משיח שקר. ויהודים הפסידו הרבה. צרות, הרבה השתמדו. מי יודע מה יהיה... זהו משיחי שקר... יש לנו כאן אחד כזה, שיש לו השם הזה, ודאי, אסור בבית יהודי להחזיק את זה...
תדעו, תורה זהו העיקר. רק תורה. שתדעו, זוהי תורה. והתורה העיקר. הכל זה התורה. זה עיקר שבעיקרים.
צריך ב"ה להודות לנדיב שנתן את התורה, מחזיק תורה. זהו אדם מחזיק תורה. צריך להיות גביר בעסקיו שיוכל עוד פעם... איש שומר תורה ומצוות, מחזיק תורה, יש לו זכות גדולה בזה.
ממילא, צריך לומר שיש יהודים, הם יודעים מה זה תורה? בזה אפשר להחזיק. שיש...
שתדעו כך, אני מוכרח להגיד לכם רבותי. אני הרי מעט ברחוב. אני יושב אוהל. לא הולך ברחוב. אבל אני שומע מדברים. אתם יודעים יותר מה שנמצא ברחוב כמו אני. אתם יוצאים. אני מוכרח לבכות. הוא יוצא בשבת לרחוב. יוצא בדיזינגוף, יוצא ב... יוצא החוצה בירושלים ברחוב יפו, יוצא בבני-ברק לרחוב, הולכים בחורים עם בחורות. בשבת נוסעים בדיוק כמו שזה היה חול. אני שואל אתכם - זוהי שבת? זהו ענין של שבת? שבת מלכה לא היה ככה.
(מכאן חזר לדבר בעברית)
מי שלא לומד, מי שלא נותן... לא לומד, לא מניח תפילין, לא שומר שבת, לא שומר טהרת המשפחה, לא אוכל כשרות, שום דבר! הוא יודע רק הוא והבחורה שלו! הולך כל היום, הולך ומטייל, ביום ובלילה, הבחורה שלו.
(חזר שוב לאידיש)
אני הייתי צריך לומר, אני שמעתי, אני יודע, אני לא רוצה לדבר. אני שמעתי שאפילו כאן בבני ברק, זו הרי עיר יהודית, מעט מאוד צמים ביום כיפור. כמה מקוואות כבר היו בתל-אביב? בודדות, עכשיו כבר נהיה יותר בחסד...
שתדעו כך, עכשיו אני הולך לדבר ככה, החיוב הוא לחנך את הילדים רק בחדר ובישיבות קטנות וישיבות גדולות ועם זה אפשר לקוות שיהיו יהודים. אבל כך, אין בכלל יהודים! במה הוא יהודי? בזה שהוא מהול? הרי הוא לא יהודי! אתם יודעים זאת. לו אי אפשר לומר זאת. אבל האמת היא כך, שהוא איננו יהודי. לא שבת, לא יום כיפור, לא כלום! אתם צריכים לראות במצב הקיים להתחזק, לחזק אחד את השני.
שתדעו, מסתמכים על הרמב"ם. ברמב"ם כתוב בסוף מלכים, שם כתוב איך משיח יהיה. הם חושבים שזהו משיח. אבל בהלכות האחרות הוא אומר, שיש עניין... שיש תשובה הפוכה... שאף אחד לא יודע דבר ברור בזה. ואל תסתמכו על מה שכתוב. כי אף אחד לא יודע מה שיהיה. לדעת ידעו רק כשיהיה, אז ידעו איך שזה. אבל עכשיו, אף אחד אינו יודע. צריך רק לדעת מה שכתוב בתורה. לא צריך לחשוב קיצים. לא צריך לחשוב אם משיח, לא משיח. בלי משיח גם צריך לעבוד את ה'. האם יש לך משיח? לא, משיח חדש. משיח שצריך שידביקו עליו פתק שהוא ישנו. משיח לא צריך להדביק. משיח כשהוא בא אינו צריך שידביקו פתקים שהוא בא. משיח...
צריכים להתחזק בלימוד התורה ובהחזקת תורה. תדעו שהחזקת תורה זה דבר גדול, עוד יותר מלימוד התורה. זאת אומרת, שעוד ילדים יגדילו תורה בישיבות שיש... לתת תורה... העיקר הילדים ילמדו לא בתיכונים... לא בדברים חדשים. ואם יעזור ה', בלי חב"ד גם-כן משיח יבוא. משיח יכול לבוא גם בלי זה.

המשא המלא של מרן הגרא"מ שך שליט"א
בכנס בארצי של "תודעה", בנייני האומה, ירושלים
אור ליום ב' כ"ז אדר א' תשנ"ב

ומובנת גם החלטת הרב שך לפרוש, לאחר שהגרי"ש והגראי"ל נתנו לו להבין שלא שומעים לו...

אלא שלא היה צורך לפרסם אותה עד שהגיע נידון זה למעשה, כפי שהיה בשנת תשנ"ח. להורות הוראות שפשוטות בידו הוא יכול עד הרגע האחרון ששכלו עימו.

ללמדנו כי גם הכבוד התורה של רבכם לא בראש מעיינכם..

ובנושא המהרש"א והשדה צופים, לא מן אוצר החכמה שאבתי זאת

ומה שכתבת ש'זה סתם צחוק' ברוך שכיוונת לדעת מורך ורבך שצחק
בצחוק גדול כשקרא את דברי רש"י.

אבל מעבר לזה הסבירו לך דבר פשוט: הרב שך קרא לר' שמואל דויטש, כשהנושא לא היה כלל על הפרק - ואני זוכר את זה כמו היום - ואמר לו: דע לך שגיוס בני ישיבות הוא ב"ייהרג ולא יעבור"!

זו לא היתה שאלה שעמדה על הפרק ששאלו אותו והכריע בדעתו כן, זה היה מיוזמת הרב שך בעצמו!