ומביא וורט נפלא עה"פ "אשורנו וגו'"

ובעמ' האחרון עדיין נותר לו תימא כיצד ניתן לומר שמי שאינו מצפה הוא "כופר". והותיר בצריך עיון.

על בסיס הצ"ע הזה, יש מי שסרב לקבל את הוורט של הגרמ"צ. והעדיף לומר כמו שנתבאר ע"י רממ"ש שהציפיה היינו אמונה.

ה"אז נדברו" היה אומר כך וסוגר את הסיפור.

ומבאר, שאין הכוונה לשון מחכה "רוצה שיגיע" וכדומה, אלא מבאר שהמחכה והמצפה פירושו "מאמין שיגיע בכל יום", ולאפוקי מהמקשים "הא אינו יכול לבא בערב שבת".

אולם, שואלין גם "נשאת ונתת באמונה"? והרי רובן בגזל.

אף אחד לא התפלפל שם בגדר חיוב הציפיה.

הגרמ"צ ציטט בתמימות את דברי הרמב"ם שמי שאינו מחכה לביאתו הוא כופר, ושאל היכן מקורו.
ועל כך השיב הגראי"ל שאף אחד לא מקיים את זה ולא צריך לעסוק את זה וכו' וכו'.

אם הגרמ"צ היה אומר איזה פשט בעצם דברי הרמב"ם היה מקום לדון בדברים ולפרש שהגראי"ל התווכח איתו על הפשט שלו,

אבל הגרמ"צ לא אמר שום פשט. בסה"כ ציטט וחזר וציטט את דברי הרמב"ם, והראה את מקורו. ועדיין הגראי"ל חוזר שוב ושוב שלא צריך לעסוק בזה.

כאמור, בעבר אף נכתב פה כמדומה שאמר שדיבר על כך בדרשה ועל כן אמר אין מדברים על זה, אולם, גם בלי זה מבואר מצויין.

הגרמ"צ מזכיר שוב את דברי הרמב"ם שמי שלא מחכה הוא כופר. ציטוט מילה במילה מדברי הרמב"ם, בלי שום "פלפולים והסברים ופשטים" בדבריו.
ושוב מתפרצת תגובתו של הרב שטיינמן "אף אחד לא מקיים את זה".

הגרמ"צ שוב מצטט את דברי הרמב"ם.
ושוב מתפרצת תגובתו של הרב שטיינמן ביתר שאת "אף אחד אינו מקיים את זה! גזירה שאין הציבור יכולין לעמוד בה! גם כאן זה כך, מי מקיים את זה? מי? מי? אומרים שהחפץ חיים היה מקיים את זה, כך אומרים... אולי כן? איני יודע? כך אומרים, אולי כן? אבל גם הוא עדיין אחד בעולם, אחד בעולם. והאם התורה ניתנה רק לאדם אחד?"

רק אח"כ הגרמ"צ הזכיר את הפשט שלו ב"אשורנו ולא קרוב", שזה כמו שהאורב יושב ומחכה כל הזמן שמישהו יעבור.
וע"ז הגיב הרב שטיינמן: לא מדברים על דברים כאלו, לא מדברים על דברים שאף אחד לא מקיים, ממי מדברים?? מדברים על מלאכים?! לא מדברים ממלאכים..

כאן אולי תוכל להתעקם ולדחוף בדוחק רב מאוד את כל הפשטים שלך, ש"יושב ומחכה כל הזמן" (פשוטו כמשמעו, לחשוב ע"ז כל הזמן בלב וכו') אף אחד לא מקיים.
אבל קודם לכן לא נזכר מילה וחצי מילה מזה.
וגם זה נגד המשמעות הפשוטה. המשמעות הפשוטה היא שהוא חוזר שוב על מה שאמר קודם שלוש פעמים!! שאף אחד לא מקיים את זה (קרי, את המילים של הרמב"ם שציטט הגרמ"צ), ולכן "לא מדברים על דברים כאלו" ו"לא מדברים ממלאכים".

ועל כך הגיב הגרמ"צ בזעזוע שהוא מחליש את האמונה בכל העיקרים. והרב שטיינמן הגיב בדברי רבי הילל (בלי להסביר מה בדיוק רצה להוכיח משם, רק שניידר הסביר שכונתו לשאול האם הוא היה אפיקורס)

וסיים הרב שטיינמן: זה מספיק שנקיים את המצוות שאפשר כן לקיים, הלוואי שאת זה (את המצוות) נקיים..

עזוב אותו, הוא לא נורמלי הבחור, בבחדרי הוא עושה עבודה טובה...

יהיה איך שיהיה הביאור, זה כלל לא נוגע לדברי הגרמ"צ, שבסה"כ ציטט את הרמב"ם. ועל כך טען הרב שטיינמן שוב ושוב ש"אף אחד לא מקיים את זה" וכו'.

וזה בדיוק מה שאמר הגרמ"צ, "ברמב"ם כתוב שצריך לחכות לביאת המשיח, חוץ ממה שצריך להאמין להאמין בו ולהיות 'מאמין בביאתו' צריך גם להיות 'מחכה לביאתו'". - להאמין בביאתו זה להאמין בעצם ביאתו, ומחכה לביאתו זה להאמין שיכול לבוא בכל רגע וכו' וכו', כמקובל.
אין כאן מילה וחצי מילה ששונה ממה שמקובל. גם הרמב"ם קרא לזה בלשון "לחכות", והוא בסה"כ ציטט את לשון הרמב"ם.

הפשט הפשוט אצל מי שמחלק הוא שזה עניין נפרד, היינו ציפיה, ולא כהביאורים המקובלים שנוקטים שזה חלק נוסף בהאמונה.

יש אנשים שכל זה אצלם כ"מונח בקופסא", והם מבינים מיד על מה מדברים איתם.

פה מתחילה הבעיה, אתה ושכמותך מבקרים את הרבנים מבלי להבין שכלל אינכם במושגים שלהם, האם עד היום ידעת מהחפץ חיים שמשנה הביאור ברמב"ם? לך צריך להסביר, את מה שלגדולי ישראל מוכנס ב"מושכל ראשון".

https://rotter.name/kolot/prime/51502.php#52

ברמב"ם כתוב מפורש שמי שלא מחכה לביאתו הוא כופר.

עד עכשיו (בהסבר האחרון) טענת שהוא רק מסביר אחרת את ה"מחכה לביאתו", שהכונה להאמין ולא לחכות ממש.
עכשיו אתה אומר "שאינו מהעיקרים שמי שאין מאמין בהם כופר".
הפוך בדיוק מהרמב"ם.